חיזוק יומי מתורגם מהרב יואל ראטה שליט"א

מעשה בגזלן שפגע באיש אחד לבדו בשדה ורצה לעושקו. שאל לאיש: "יש לך מעות"? השיב האיש: "יש לי! והריני מוכן ומזומן לתת לך כל מה שיש לי להציל את נפשי".

נטל ממנו הגזלן כל מה שהיה לו. פתח האיש ואמר לגזלן: "- ניחא, לקחת ממני כל הוני ולא השארת לי אף פרוטה לפורטה. ואני מה יהיה בסופי?

איככה אשוב לביתי ובידי אין פרוטה לפורטה? ימים וחדשים הייתי נע ונד להרוויח קצת ממון לפרנס את בני ביתי, וכעת מה אומר ומה אגיד להם בשובי וצרור כספי אין עמי? איכה אוכל להביט להם בפניהם וידי ריקות?

ואתה טובה זאת עשה עמדי: קח את הרובה שבידך וירה בכובע שלי, שהנחתי אותו כאן על הקרקע, כדי שיהא ניכר, ששודד התנפל עלי ועשק ממני את מעט הממון שהיה בידי, ובלבד שלא יאמרו בני – ביתי, שריקם שבתי כי הולך – בטל הייתי ולא דאגתי אף במעט לפרנסתם".

נענה הגזלן לאיש וירה בכובעו. חזר ואמר הנגזל: – אם הואלת אדוני להראות לי את חסדך ולירות בכובעי, נא הראה לי עוד אות אחד לחסד וירה גם בנעל זו, שחלצתיה מעל רגלי והטלתיה כאן על הקרקע, כדי שבני – ביתו יאמינו בלב שלם לדברי, שעשוק אני, כי כובעי ונעלי שניהם יחד יעידו בי.

כי טובים השנים מן האחד, ועל פי שנים עדים יקום דבר, שלא מחמת עצלות או רשלנות חזרתי לביתי עני ואביון, כי אם רכושי המעט אבד לי בעניין רע".

נכמרו רחמי הגזלן על האיש העשוק ועשה לו כבקשתו פעם שנייה. אך האיש הוסיף להפציר בגזלן לשוב ולרחם עליו לירות גם במעילו, שפשט מעל גופו חיש – מהר והטילו על הקרקע, כדי שלא יצטרך כלל לייגע את שפתיו ולספר לבני ביתו את צרת לבו באבדן צרור כספו.

כי בגדו, נעלו וכובעו כולם יחד יעידו עליו נאמנה בלי אומר ודברים ויספרו לבני ביתו את אשר קרהו בדרך, כי צרה אשר יבטאנה אדם בשפתיים הלא משנה צרה היא. אך תחת זאת טוב כי אנשי – ביתו בעיניהם יראו ומאליהם יבינו, אשר איש עשה כל אלה לי, כלומר, שהוא מלא נקבים מכף רגל ועד ראש מן הסתם…

"בלום פיך" – קרא השודד בקוצר רוח – "אעשה לך גם זאת ובלבד שתשתוק".

נטל הגזלן את רובהו וכוונו כלפי הבגד וינסה אותו לירות בשלישית, אף לחץ על ההדק פעם ופעמיים ולא נשמע כל קול-נפץ. "- אל נכון כלה אבק השריפה מן…" – אמר האיש.

לא הספיק הגזלן להשיב את מענהו ברוב מבוכה וגמגום, והאיש העשוק תפסו בערפו וטלטלו ביד חזקה עד שנאנס להחזיר לו את כל כספו.