מובא בזוהר (ואתחנן רס"ה:) כד בר נש אתקין מזוזה לפתחא דביתא, והאי שמא קדישא רשים באתווי, האי בר נש אתעטר בעטרוי דמאריה, ולא קרבין לפתחא דביתיה זינין בישין, ולא משתכחי תמן; [כשאדם מתקן מזוזה לפתח ביתו, השם הקדוש של הקדוש ברוך הוא רשום באותיות המזוזה, והאדם הזה שקבע את המזוזה מתעטר בכתר המלך, ולא מתקרבים ולא נמצאים אצל פתח ביתו שום משחית ומחבל].
הצדיקים ידעו להעריך כראוי מהי מצוות מזוזה סיפור נפלא ומחזק על מעלת מצוות מזוזה בסיפור שלפניכם כפי שמובא באשר בנחל חלק מג, מכתב ז' תקנה:
פעם אחת בא תלמיד חכם גדול אל החת"ם סופר זי"ע, וביקשו שיבחנו בד' חלקי השולחן ערוך, כי רוצה לקבל היתר הוראה, להיות מורה צדק בישראל. אמר לו החת"ם סופר זי"ע-חזור מחר. ויצא והלך. למחר שב ונכנס שוב, ודיבר עמו בלימוד, ואחר כך שלחו, ואמר, שאינו יכול לתן לו היתר הוראה, והתפלא מאוד ושאלו: "רבי, מדוע? לא ידעתי?!" וסרב להסבירו וכו', ויצא התלמיד-חכם שבור מביתו של הצדיק. בנו של החת"ם סופר-הכתב סופר שאל את אביו: "אבא, הלא תלמיד חכם גדול הוא, ומדוע אתמול בא ולא רצית לשומעו כלל, וביקשת שישובלמחר, וכששב דיברת עמו מעט ושלחתו מעל פניך, מדוע?" ענה ואמר החת"ם סופר זי"ע: "כשנכנס לחדרי, ראיתי שלא נישק את המזוזה, חשבתי שמרוב התרגשות אינו עושה כן, ושלחתי אותו, וראיתי שיצא ולא נישק את המזוזה, וקראתי לו למחר, וראיתי ששוב אינו מנשק למזוזה בכניסתו וביציאתו, נוכחתי שאדם זה אמנם יכול להיות תלמיד חכם גדול, אבל המצוות זולות בעיניו, ולכן איני רוצה לתן לו היתר הוראה".