|
|
|
הרבנית הצדקנית מרת יחנא שפרה בת סאסיא ע"ה – אשת מוהרא"ש זי"ע אשר הייתה לעזר רב לבעלה הגדול בהדפסת והפצת ספרי רבנו רבי נחמן מברסלב זי"ע בכל העולם כולו תאריך פטירתה: ט"ו בתמוז תשע"ה • נפטרה בגיל: 71 • מקום מנוחתה: יבנאל, ישראל
אבני דרך בתולדות חייה של הרבנית ע"ה: (י"ג בטבת תש"ד – ט"ו בתמוז תשע"ה) נולדה בי"ג בטבת תש"ד בלונדון לאביה – הרב אשר ישעיה רוטנברג זצ"ל ולאמה – הרבנית סאסיה ע"ה שניהם צאצאים לאדמו"רים גדולים, משושלת קודש של קאסון קאמרנא ודיטשוב כולם קדושים, טהורים וצדיקים גדולים, עובדי ה' ההולכים בדרכו של הבעש"ט ובדרך האריז"ל והקבלה.
תקופת ילדותה ונערותה – הוריה של הרבנית נצלו מהשואה ובעודה ילדה באו לארצות הברית וגרו בשכונת קראון הייטס, במקום בו גר הריי"צ זצ"ל והאדמו"ר האחרון מלובביץ זצ"ל. הייתה זו שכונה בה גרו הרבה חרדים וחסידים מכל החצרות. בבית הוריה הצדיקים ובמוסדות "בית יעקב" בהן למדה קיבלה חינוך חסידי טהור וקדוש. יום האירוסין – בשנת תשכ"א, בימי ספירת העומר, זכתה להתארס עם כ"ק מרן מוהרא"ש זצוק"ל. יום החתונה – החתונה התקיימה ביום י"א בשבט תשכ"ב. בסידור הקידושין כובד הגאון הגדול רבי משה פיינשטיין זצ"ל בעל ה'אגרות משה'. "ויהללוה בשערים – מעשיה" דור ישרים מבורך – זכתה והעמידה יחד עם בעלה הצדיק דורות ישרים מבורכים – חמישה ילדים, עשרות נכדים ונינים ומאות רבות של תלמידים כבנים שלמדו בישיבה במהלך השנים. הדפסת והפצת ספרי רבנו – בכל השנים הייתה לעזר רב לבעלה הגדול בהדפסת והפצת ספרי רבנו רבי נחמן מברסלב זי"ע עוד מהשנים הראשונות לנישואיהם במסירות נפש אף שמצבם הכלכלי היה קשה מאוד. הקמת מוסדות "היכל הקודש" – במשך כל חייה עמדה לימינו של הצדיק בהקמת מוסדות "היכל הקודש" המפוארים ברחבי העולם ובפרט ביבנאל עיר ברסלב שבגליל. אם מסורה דמות חינוכית – למעלה מיובל שנים הייתה לאם מסורה ודמות חינוכית למאות ולאלפי התלמידים. אשר גדלו בישיבה ובתוך ביתה ששכן מעל בית המדרש בברוקלין שבניו יורק. אף בזמן מסעותיו הרבים של מוהרא"ש זי"ע לארץ ישראל נשאה היא בעול החזקת הישיבה במסירות גדולה.
הצניעות והפשטות היו נר לרגליה, התרחקה מכל גינוני כבוד ומכל סממני שררה. מצד אחד הייתה עוזרת ומעודדת את בעלה הצדיק בפעילותו הקדושה אך מצד שני לא היה ניכר עליה בהליכותיה שהיא אשת אדמו"ר, הייתה מדברת בפשטות ובגובה העיניים. על כך מעידה גב' רחל ביטון תחי: "כשהיינו נפגשות, גב' מרים סלמה ואני בביתה ביבנאל כדי לומר לה: "שבת שלום" לאחר הגעתה מארה"ב. היינו משוחחות עמה כמו בנות משפחה. כמו חברות טובות שנפגשות מעת לעת. תמיד הייתה מתעניינת ושואלת לשלום בני משפחתי: הבנים, הנכדים, ואף היא הייתה מספרת על נכדיה ומראה לנו את תמונותיהם". מעולם לא הסכימה שיקראו לה "הרבנית", למרות שבאה ממשפחה מיוחסת של רבנים ואדמו"רים והיא בעצמה הייתה אשת צדיק גדול. כאשר נשים שעדיין לא הכירו את הליכותיה בקודש, קראו לה הרבנית, היא הייתה נוהגת לומר: "תקראו לי שפרה". כאשר נשים היו מבקשות ממנה ברכה היא הייתה מסמיקה מבושה והבעת פניה הייתה מעידה שהדבר גורם לה למבוכה רבה. ב- 25 השנים הראשונות סירבה שהצדיק יתפרסם כאדמו"ר. היא אף סירבה שייקראו שם של תינוק נולד כשמו של הצדיק, רק לאחר שהצדיק התפרסם מאוד והגיעו משפחות רבות לקהילה, היא פשוט "נכנעה" ולא התנגדה יותר. הכול נבע אצלה מפשטות וצניעות. אם מסורה וסבתא לתפארת – הרבנית הייתה מעניקה הרבה חום ואהבה ומתעניינת רבות אצל בני משפחה, היא הייתה נותנת הרבה תשומת לב לכל הכלות החתנים והנכדים ואף הייתה סורגת להם סריגים בזמנה הפנוי. תמיד טובתם ושלומם של בני משפחתה היו בראש מעיינותיה. נודע בשערים בעלה – הייתה מספרת בשבחה של בעלה הצדיק שהיה שוקד על תלמודו ולמרות אהבתו הגדולה ללימוד התורה, הייתה תקופה שהצדיק היה מרדים את הילדים בבית ושומר עליהם כדי שהיא תשלים את שעות השינה שלה. "ותעש "אישה הרבנית הייתה כמעט בכל יום משתדלת לגמור את ספר התהילים. חגרה "גמלתו הרבנית תמיד דאגה לשלומו של הצדיק – הרה"ג הרב משה קורץ שליט"א , אב"ד ק"ק יבנאל – היה מכין את הסעודות עבור הצדיק ובני משפחתו כאשר היו שוהים בארץ הקודש. האוכל עבור הצדיק היה נעשה מרכיבי מזון איכותיים ובריאים כדי לחזק את גופו של הצדיק, זאת משום שהרבנית הייתה דואגת מאוד לבריאותו של הצדיק והייתה מתקשרת לרב קורץ הי"ו ומבקשת ממנו להכין תפריט מזון בריא. הרבנית תמיד דאגה לשלומו של הצדיק ובפרט לאחר שנחלש בעקבות אירוע הלב שעבר. גב' קורץ תחי, הייתה מכינה מיני מאפה ללא סוכר ותרכיז מיץ תפוחים טבעי עבור מוהרא"ש. כאשר הרבנית ראתה שדברים אלו היטיבו עם בריאותו של הצדיק היא התקשרה במיוחד מארצות הברית וביקשה את המתכון להכנת התרכיז. הרבנית מעודדת את הצדיק – גב' מרים סלמה מספרת: באחת הפגישות שהיו לי עם אשת הצדיק ביבנאל. ספרה לי הרבנית את העובדה הבאה – לאחר אירועי הלב שעבר הצדיק בשנותיו האחרונות, אני מקפידה עתה ביותר שיוכל רק דברים מזינים ובריאים… בתקופה שלאחר הניתוח, מוהרא"ש היה חלש ותשוש וזקוק הרבה למנוחה. הייתי אומרת לו: א ת ה ח ז ק!!! אתה בסדר גמור!!!, אל תדאג הכל בסדר…" אמרתי לרבנית: "כל הכבוד לך שאת מעודדת את הצדיק". " אני מעודדת אותו – השיבה הרבנית – כדי שיהיה חזק וימשיך בעבודת הקודש שלו"… "פיה "זו הייתה הרבנית שלנו" – מספרת גב' דומן: בני צוריאל, בהיותו בן חמש שנים נפצע בעינו, היה צורך לאשפזו דחוף בחו"ל כדי שיעבור ניתוח וראייתו לא תיפגע. מדובר היה באשפוז שעלותו עשרות אלפי דולרים אני הייתי כחודש ימים לאחר לידה, תשושה מאוד, לא יודעת אנגלית והפרוטה גם לא הייתה מצויה בכיס. הצדיק והרבנית סייעו בידינו לארגן את כל הסידורים הטכניים ועזרו לנו לאשפזו בבית החולים בבוסטון. במשך שלושת השבועות ששהיתי בחו"ל הרבנית הייתה מעודדת אותי ומחזקת אותי כל העת. לפני חג השבועות פנתה אל הרבנית ואמרה : "גב' דומן, אני מבקשת שתבואי יחד עם הבן להתארח אצלנו ביום טוב…" הרבנית עשתה הכול כדי שנרגיש בנעימים ואף מזגה לי שפע של אוכל בצלחת, כדי שארגיש בנוח. לאחר הסעודה הרבנית ליוותה אותי לדירה שם ישנתי במרחק של מאות מטרים והיא רצתה לסחוב את בני הקטן בעגלה, כמה שאמרתי לה : "לא נעים לי". היא התעקשה מאוד מאוד שהיא תיקח את בני עד הדירה שלנו. ברוך ה' הניתוח הצליח והבן צוריאל בריא, מאז עברו שבע עשרה שנה ובכל פעם שהרבנית הייתה מגיעה ליבנאל היא הייתה שואלת אותי : מה עם צוריאל ? מה עם צוריאל? – מתעניינת ושואלת בשלומו. זו הייתה הרבנית שלנו. הצדיק היה רגיל לומר בדרשותיו "הכול בזכותה" מוהרא"ש זי"ע, אמר את זה על אשתו שמאז החתונה הם הלכו ביחד באש ובמים, אפילו שעבר עליהם מה שעבר מבית ומחוץ, במשך כל השנים בעליות ובירידות, היא הלכה אחריו באשר הלך. רביז"ל פעם אחת אמר שבדבר אחד הוא הצליח, והסביר מוהרא"ש זי"ע שזה הולך וסובב על כך שהרבנית של רביז"ל כל ימי חייה לא עשתה מניעות ועיכובים ונתנה לרבנו, לעסוק בעניינים שלו בלי הפרעות. מספר ד"ר ר' יצחק רוזנברג הי"ו – רופאו האישי של הצדיק: "אחר התקפי הלב שעבר הצדיק, מוהרא"ש היה חלוש ותשוש, כשחזר הביתה מבית החולים רצה להמשיך בסדר יומו העמוס לעייפה ולעסוק בתורה ובצורכי הציבור עד השעות הקטנות של הלילה. ניסיתי לדבר על לבו של הצדיק ולשכנעו שהדבר עלול לפגוע בבריאותו ועליו להקדיש יותר שעות למנוחה, אך לצדיק היה קשה לקבל את דעתי. בלית ברירה פניתי לרבנית הצדקת והיא דיברה עם מוהרא"ש. הצדיק שמע את דבריה ואמר : "אם הרבנית אומרת ככה – כך צריך לעשות …" סגר את הגמרא והלך לישון במיטתו. וכך כל לילה ולילה הרבנית הלכה במסירות נפש לחדרו של מוהרא"ש, הנמצא בבית המדרש, לעורר את תשומת לבו של הצדיק ולהזכירו שהגיע הזמן לנוח. הצדיק למרות האש שהייתה יוקדת בו ללמוד ולכתוב היה שומע בקול הרבנית עוזב את הכול והולך לישון. הרבנית הצדקת מסרה את נפשה למען בעלה הקדוש. פעמים רבות מוהרא"ש אמר בדרשותיו: " שהיא הרבנית הייתה מוכנה לסבול עניות כדאי שבעלה יוכל להדפיס ספרי רבנו". היה דרכו לומר: "הרי התנא הגדול רבי אלעזר בן עזריה לא התבייש כלל לומר ברבים בשעה שרצו למנותו נשיא בישראל, "אלך ואמלך באנשי ביתי" (אלך ואתייעץ עם אשתי) – ברכות כ"ז: ואם כן למה לא יתייעץ האדם עם אשתו בכל עניין וישמע חוות דעתה, ולא יחשוב בכל פעם שאשתו רק מונעת אותו מעבודת השם יתברך, ואין צריכים לציית לה כלל. מספר הרה"צ רבי יצחק לעזער שליט"א: "וזאת ראינו בעינינו פעמים אין ספור, איך שמוהרא"ש התייעץ בכל מיני עניינים עם אנשי ביתו, ואחר כך בא ואמר לנו ללא בושה כלל, שכך וכך יעצה לו אשתו, וכתוב: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה " והלך ועשה כן באמת. וכן היה אומר פעמים רבות לאברכים שבאו לשאול בעצתו בכמה עניינים, שילכו וישאלו את נשותיהם, וכמו שתאמרנה להם כן יעשו. כל הליכותיה היו בצניעות ובפשיטות יתירה והיא הצליחה להסתיר את חוכמתה. הצדיק היה מרבה להתייעץ איתה בכל מיני נושאים ולעיתים אף בענייני הקהילה. הרבנית הייתה מסתירה את אשר היא יודעת על הקהילה ואת הנהגת הקהילה הייתה משאירה בידיו האמונות של הצדיק ומעולם לא התערבה בהנהגותיו של הצדיק. מוהרא"ש היה נוהג לומר : "דעתה של הרבנית הכי נכונה" – והיה מתחשב בדעתה. לאחר פטירת אמה של הרבנית נותר אביה האלמן לגור בגפו. מדי יום הייתה הרבנית מתקשרת אל אביה לשאול בשלומו ולהתעניין במצבו, לעיתים הייתה מתקשרת אף מספר פעמים ביום, כדי לקיים מצוות כיבוד הורים. הצדיק היה רגיל לומר: "כמו הרבנית אין כמוה בכיבוד הורים…" גב' פרץ, מנהלת הטלמרקטינג מספרת: באחד הימים הגיע מוהרא"ש למשרדי האתר "ברסלב סיטי" על מנת לתת לנו שיחת חיזוק. הייתה זו הפעם היחידה שאני זוכרת שמוהרא"ש הגיע לכאן עם הרבנית, אחד מעובדי האתר רצה לצלם את הרבנית כדי להעלות את תמונותיה אך היא סובבה את פניה וסירבה להצטלם. מוהרא"ש אמר לנו: אתן רואות? היא לא מצטלמת… תלמדו ממנה צניעות… זה היה בשבילנו שיעור לכל החיים. הלוואי ונזכה להגיע למעט מהצניעות שהייתה בה… מספר ד"ר יצחק רוזנברג הי"ו: הצדיק והצדקת, היו בבחינת חבר ואשת חבר, כמו אורים ותומים אחד בשביל השני, שניהם היו מתייעצים אחד עם השני וכל אחד מתחשב היה בדעתו של השני, הם היוו סמל ודוגמא מוחשית לכולנו מה זה מהות של שלום בית דקדושה. מוהרא"ש אמר לי כמה פעמים: 'אני והרבנית דוגמה איך שלום בית צריך להיות…' הר' אבנר סלמה הי"ו: הצדיק היה אומר – אשתי ואני שני הפכים מוחלטים, החדרתי לעצמי, שאם אני רוצה לחיות, אם אני רוצה שלום בית… אני צריך לוותר!!! וכן היא הרבנית הייתה מוותרת אנחנו (בשמיים) נהיה התובעים את הזוגות שלא הצליחו להסתדר ביחד… ר' אשר סלמה מספר: מוהרא"ש היה יושב עד השעות הקטנות של הלילה כדי להשכין שלום בית בין בני זוג. חשיבות רבה היה מייחס הצדיק לנושא של שלום והיה רגיל לומר בלי שלום בית אי אפשר בכלל לעשות כלום בעבודת ה'. אף על פי כן היו מקרים שהיה נאלץ להפסיק את השיחה והיה אומר לבני הזוג : "השעה כבר מאוחרת מאוד … אני צריך להתחשב באשתי…" והיה מוסיף בבת צחוק ואומר : "לכם יש מי שייעשה שלום בית, לי אין…" מספרות נשות אנ"ש כאשר הצדיק היה מוסר דרשה לנשים, הרבנית הייתה מגיעה ובהתאם למעמדה היה מן הראוי שתשב ליד הצדיק או לפחות שתשב בשורה הראשונה של הנשים, אך היא משום צניעותה, נכנסת לאולם בשקט ובוחרת לשבת בין כולן, או בשולחן האחרון. לעיתים, כשהיה מספר הצדיק עובדות היה מצביע לכיוון הרבנית ואומר: "הנה אשתי אתן יכולות לשאול אותה". ר' אברהם ברדוגו המשב"ק מספר: "פעמים רבות הצדיק היה מגיע לארץ, ליבנאל, ללא הרבנית. שכן היא הייתה עובדת כמזכירה במשרד רואה חשבון, ולא יכלה לקחת חופש מעבודתה. ביום בו שהייתה אמורה הרבנית להגיע, בשביל מוהרא"ש זה היה יום חג. מעולם הצדיק לא הסתובב בביתו ביבנאל, מה שעניין אותו זה היה חדר לימודו שם היה הוגה בתורה, אך ביום שהרבנית הייתה אמורה להגיע, ניתן היה לראות את הצדיק מתהלך בביתו, כשההתרגשות והשמחה נכרת על פניו והוא היה אומר: 'יופי, יופי, ברוך ה', ברוך ה', הרבנית היום מגיעה…' והיה אומר לי:" היום אין קבלת קהל, היום אין פגישות עם אישי ציבור היום הרבנית מגיעה… כאשר הרבנית דרכה על מפתן הבית מוהרא"ש היה צוחק מרוב שמחה ונהרה של שמחה הייתה נסוכה על פניו, מרוב שהיה שמח לפוגשה". ממנה ייראו וכן ייעשו – כאשר הצדיק ורעייתו הרבנית היו שוהים ביבנאל, מוהרא"ש היה מביא את הרבנית שתבקר בבית הספר לבנות "בית פייגא" – ושתי סיבות לדבר. סיבה אחת – הצדיק רצה לשמח את הרבנית שתראה נחת מכל ההשקעה האדירה שמשקיעים בנשמות בנות ישראל והרי היא שותפה מלאה לכל העשייה הברוכה והקדושה של הצדיק. והסיבה השנייה ואולי גם העיקרית – מוהרא"ש רצה להראות לבנות היקרות ולצוות המורות המסורות דוגמא של אישה צנועה וכשרה, שמקפדת על צניעות לבושה דיבורה והליכותיה, ממנה ייראו וכן ייעשו. הגבאי של הצדיק מיבנאל, הר' אברהם ברדוגו הי"ו מספר: הרבנית היתה אמורה לעבור ניתוח בעיניים ובשל גילה המתקדם היה חשש גדול ח"ו שהניתוח ייכשל והיא תאבד את מאור עיניה. בצער הגדול היה אומר לי הצדיק: "אתה יודע מה אשתי צריכה לעבור….אני חושש מאוד לגורלה… הגענו לביתו של מרן, תחילה נכנס הצדיק ודיבר עם הרב עובדיה על עניינים רוחניים הקשורים לכלל ישראל, בלי להזכיר דבר וחצי דבר על הניתוח… ולבסוף ביקש שמרן יברך את הרבנית. כשנכנסה הרבנית לחדר, מרן הורה לה לשבת ליד השולחן והחל מברך אותה בזו הלשון: "שתזכי לראות עם העיניים שלך, נחת מכל יוצאי חלצייך, מכל הבנים ומכל הנכדים…"
ובאומרו זאת שם מרן את ידו הקדושה על עיניו ושוב אמר : "תראי ממש במו עינייך… בתום הפגישה הצדיק והרבנית ירדו בגרם המדרגות, ואז שמעתי את מוהרא"ש אומר בהתלהבות לרבנית: "נו ראית? ראית ? איזו רוח הקודש יש למרן?… מרן, ידע לברך אותך בדיוק בברכה שאת זקוקה לה…" והרבנית מהתרגשות אינה עונה רק מהנהנת בראשה ומסכימה לכל מילה ומילה שהצדיק מוציא מפי קודשו. פטירתה: ט"ו בתמוז תשע"ה השיבה הרבנית את נשמתה ליוצרה בעיירה מונסי שבניו יורק כשבני משפחתה סביב למיטתה. נטמנה ביבנאל לצד בעלה הגדול, מוהרא"ש – הצדיק מיבנאל שמקום מנוחתו הפך לאבן שואבת עבור רבבות מתפללים.
|
