הנסיעה לאומן ראש השנה ה'תשפ"ה
ברוך הוא וברוך שמו שזכינו להגיע לרבנו ז"ל על ראש השנה, ולקיים את ציווי "איש בל ייעדר" ובמיוחד בשנה זו שהייתה מלאה בטלטלות ותהפוכות כאן נגולל מעט מהדרך "אור בהירות הדרך" כפי שקרה לזה רבנו ז"ל עד שזכינו להגיע לאומן ראש השנה.
כבר חודשים לפני ראש השנה קנינו אני וארבע מאחי יחד עם עוד רבים מאנ"ש דיבנאל כרטיס טיסה מהסוכן הקבוע כשהתכנית הייתה לצאת מארץ ישראל ביום שני בלילה לקישינב במולדובה ומשם בנסיעה באוטובוס לאומן, אמת שזה לא הדרך הכי נוחה אבל התרגלנו כבר, מספר שבועות לפני הטיסה ויש שמועות על ביטולי טיסות למולדובה, בירור קצר ואנחנו מגלים שהסיטו לנו את הטיסה ממולדובה לסוצ'אבה ברומניה, נו ובכן, העיקר להגיע לרבנו, מה זה משנה קישינב, סוצ'אבה, מנגד שומעים כל הזמן על עוד ועוד טיסות שהתבטלו, בעיקר מחברות זרות, לכן מספר ימים לפני הטיסה אנו שואלים את הסוכן אם יכול לשנות את הטיסה שלנו מחברת הטיסה הרומנית לחברה ישראלית, ואכן הוא מוצא מספר מקומות וכך אנו מוצאים את עצמנו מכורטסים לחברת 'ארקיע' לטיסה שאמורה לצאת ביום ראשון בלילה בשעה 5 לפנ"ב, אנו מכינים את עצמנו לנסיעה שלפתע מודיעים לנו שהטיסה התאחרה לשעה 2 בצהרים ביום שני, כאן הלחץ מתחיל לעלות אולי פתאום יבטלו לנו את הטיסה, אנו שוקלים לצאת מיד לשדה התעופה, אך לאחר בירור קצר מול חברת הנסיעות נאמר לנו שאין כל חשש מביטול וניתן להגיע בזמן המיועד, אנו הולכים לישון ובשעה 5 לפנ"ב יוצאים בהסעה לנתב"ג, כל הנסיעה היינו רגועים הרי יש לנו כרטיסים… אפילו לא מדמיינים מה לפנינו… כשהגענו לשדה התעופה בסביבות השעה 8 בבוקר יום שני, ניגשנו לביטחון ושם פגשנו כמה אנשים מאנ"ש שגם היו בטיסה שלנו שהודיעו לנו שהטיסה בוטלה… מדוע? אין לאף אחד תשובה… השדה היה עמוס בחסידי ברסלב ללא כרטיסים שהסתובבו אנה ואנה וחיפשו כרטיסים, הפנו אותנו לאוהל ענק ללא מזגנים, בזמנו זה היה אוהל לבידוק מקורונה, ושם היינו אמורים לחכות למה? לא ידוע, התפללנו שם שחרית, ובשמונה עשרה ביקשתי את השם יתברך שיעשה לנו נס ונזכה להגיע לאומן לראש השנה, באוהל התברר לנו שאנו לא הטיסה היחידה שבוטלה ויש שלושה טיסות, מנגד טיסות של חברות אחרות יצאו במועדן, כל הזמן הזה לא הפסקנו להתבודד להקב"ה שיעשה לנו נס מחוץ לדרך הטבע שנגיע לאומן, אנשים ניסו לחפש טיסות שלפתע עברה שמועה בקהל שיש מקומות פנויים בטיסה למולודבה כולם ניסו לתפוס מקומות מילאו פרטי דרכון וכו', אך לאחר כמה דקות התקבלה ההודעה שהכרטיסים לא נתפסו והטיסה מלאה… אנשים החלו לחפש מקומות לטיסות אחרות, וכולם קיוו שבחברות הטיסה יתעשתו ולא ישאירו עשרות אנשים ללא טיסות.
בינתיים אחי התייעץ עם חמיו שכבר יצא מהארץ למדינה שלישית בדרכו לאומן, חמיו אמר לו שכדאי שילך לדלפק אלעל בנתב"ג ויחפש כרטיסים למדינה אירופאית אחרת ממנה ניתן להגיע לרומניה או מולדובה, אחי הלך בתמימות, הדלפק של 'אלעל' עוד היה ריק והטיסות שהציעו לו היו למדינת פורטוגל, חשוב לציין שזה היה ימים אחרי חיסול נסראללה ימ"ש ולקראת מתקפה איראנית ה"י, עם טיסות רבות מבוטלות, אחי קרה לנו תכף ומיד והחלנו למלא את הפרטים על מנת לשריין מקומות לטיסה לליסבון שבפורטוגל שבכלל אין אנו יודעים איך נמשיך משם, כל העת היינו בקשר עם אבי שכבר היה באומן וניסה בכל כוחו לעזור לנו,
הוא בירר וגילה שאין טיסות מליסבון לרומניה או למולדובה, הדבר הגביר את הבלבול והלחץ גם מצד בני הבית שחששו שנעשה את החג באיזו מדינה זרה…. בינתיים אני עומד על הדלפק ומדבר עם השם יתברך שיהיה בעזרנו שנתגבר על המניעות ונגיע לאומן לראש השנה, רצו למשוך כסף כדי לשלם על הכרטיסים, בינתיים הדלפק של אלעל שהיה ריק שאחי הגיע התמלא במאות חסידי ברסלב שמנסים לרכוש כרטיס לכל ייעד העיקר לצאת מהארץ משם יהיה אפשר להגיע לאומן, תוך כדי שאנחנו ממלאים את הפרטים לטיסה, אני שומע את אחד מהחסידים אומר שכדי להגיע לאומן כדי לקנות כרטיס ללונדון משם יוצאים טיסות לכל היעדים, לידי עמדה אישה והתווכחה בקול עם הדיילת מאל על, מהשיחה אני מבין שהיא רכשה שש כרטיסים ללונדון, למעשה היא בכלל רוצה להגיע לצרפת, אך אין כרטיסים לשם, לכן היא רכשה ללונדון לטיסה שיוצאת בעוד שעתיים, אביה שילם על כך במזומן 21,000 ש"ח הבעיה שילדיה עדיין בעיר רחוקה, והם לא בטוח יצליחו להגיע עד מועד הטיסה לנתב"ג, היא מתעקשת שהם תכף מגיעים וכו', לבסוף בעלה אומר בא נוותר על הטיסה, מיד שהם הודיעו על הביטול ביקשתי מהדיילת שתשנה את הכרטיסים שלנו מליסבון ללונדון, מכיוון שכבר כל הפרטים היו מלאים היא מיד שינתה וככה קיבלנו חמשה מקומות ללונדון בטיסה שיוצאת בעוד שעתיים, היא ביקשה כסף כל כרטיס עלה 460 דולר, הוצאתי מיד אלפיים ש"ח מזומן שהיו לו בעבור הוצאות הלינה באומן ושילמתי את המקדמה בינתיים אחים שלי הלכו למשוך כסף בכספומטים, הם משכו סכום של אלפיים ₪ ולאחר מכן לא הצליחו למשוך שוב מאותו הכרטיס, התקשרנו לאמי תחי' שתכף נתנה את פרטי האשראי שלה וככה משכנו עוד סכום, אך הקוד לא הגיעה לפלאפון, בינתיים הדיילת דוחקת שנשלם את הסכום, המוני אנשים עומדים ודוחקים לקבל כרטיסים, אנחנו בלחץ, אחי מוציא כרטיס אשראי ומשלם עד כמה שהמסגרת מאושרת, כך גם אחי השני (אנחנו חמשה אחים) בסוף מגיע הסכום שמשלים את העסקה, הדיילת מודה בפנינו שהיא בחייה לא עשתה עסקה כל כך מוזרה, אך אנו מודים לה מקרב לב, וכבר רצים עם המזוודות לצי'ק אין, מחר ערב חג!
תכף ומיד אנחנו מעלים את המזוודות למסוע מקבלים כרטיסי עליה למטוס, רצים לטרמינל וכבר מתחילים לחפש כרטיסים מלונדון לכיוון אומן, אבא שלי וחמיו של אחי מחפשים כרטיסים, הצעות עולות ויורדות, והמחירים לא מפסיקים לעלות, אנו כל הזמן לא מפסיקים להודות להקב"ה על הנס המופלא שעשה איתנו עם הכרטיס הראשון שראינו בבירור את יד השם, ומבקשים המשך סייעתא דשמיא גם הכרטיס השני, לבסוף נמצא כרטיס, אנחנו ננחת בשדה התעופה היתרו בלונדון בשעה 10:30 בלילה שעון מקומי משם ניסע לשדה תעופה אחר גם הוא בלונדון ובחמש לפנ"ב נמריא לכיון רומניה, אנו עולים לטיסה ולא מפסיקים להודות להקב"ה על הנס שארע לנו, לאחר חמש שעות טיסה אנחנו נוחתים בלונדון,
וממהרים ליציאה כדי לתפוס מונית לטיסה הבאה, אך בעמדת הביטחון, החל הפקיד לשאול אותנו שאלות שונות על מטרת בואנו ללונדון, אנו לא דוברי אנגלית ומנסים לתקשר באמצעות תוכנת תרגום, מתברר שהפקיד לא מבין למה הגענו ללונדון עם מטרת נסיעתנו היא לרומניה, ולאוקראינה, הוא מתחקר היכן נשהה בלונדון למזלנו אנו מראים לו את כרטיסי ההמשך שכבר קנינו, לאחר מספר שאלות הוא לקח את הדרכונים שלנו וקרא לאחראית, כל העת הרגשנו את העוינות שיצא מפניהם, האולם כולו התרוקן ונשארנו רק אנחנו מוקפים בשוטרים חמורי סבר שלא מבינים אותנו ואנו לא אותם, לפתע ניגש שוטר לאחי והחל לצעוק 'פיקצער' כשהוא מצביע על אוזניית הבלוטס שהייתה תלויה על חולצתו… אחי הסביר שזה רק אוזניה והוא הורה לו להכניס את זה לכיס, בנתיים הורו לנו לכבות את הפלאפונים ולא להוציא מהכיס, והכניסו אותנו לחדר צדדי הבנו שחושדים שאנו מעבירים חומרים אסורים במזוודות, בינתיים אחי ניסה להוציא את הפלאפון בחשאי רק כדי לעדכן את אשתו שאנחנו בסדר, כי לפתע כולנו לא זמינים, השוטרת ראתה את זה ותיכף פתחה בצעקות ולקחה את הפלאפון וצילמה אותו ואותנו, והפקידה שוטר על פתח החדר שיראה שאין אנחנו מוציאים חלילה את הפלאפון, ואנו תפילה להקב"ה כי לאחר כל התלאות הגענו לכאן ובבקשה שלא נסתבך ושלא יחזירו אותנו לארץ, לאחר המתנה מורטת עצבים בחדר הצדדי נקראנו לפתוח את המזוודות, וכך כשאנחנו מוקפים בשוטרים חמורי סבר שהלכנו מכל צדדינו, נכנסו לחדר גדול בו נדרשנו לפתוח את כל המזוודות על שולחן גדול, השוטרים פתחו שקית אחר שקית, הפכו את כל הבגדים ואפילו פתחו את הכיסוי ניילון של המזוודה, אצלי השוטר הגדיל לעשות שפתח גם תיק הטלית והתפילין ובידיו הטמאות מישש את התפילין הקדושות, כמובן שביקשתי אותם ממנו תכף, למעשה אחרי פתיחת כל התיקים והמזוודות והפיכתם הם הגיעו למסקנה שאנחנו לא מעבירים כל חומר אסור, התנצלו ושיחררו אותנו לדרכנו, אז יכולנו לפתוח את הפלאפונים ולעדכן בבית מדוע נעלמנו לשעה…יצאנו לאוויר הקר של לונדון ולקחנו מונית לנסיעה של כ40 דק' לשדה תעופה אחר, שם העברנו את הלילה בשינה לסירוגין על ספסלים, הקור שלט בכל שדה התעופה, לפנות בוקר כבר קמנו לקראת הטיסה שיועדה לשעה 8 בבוקר, את השדה מילאו חסידי בעלזא וויזניץ שהיו בדרכם ארצה לשהות בצל רבותיהם, אחד מהם עזר לנו עם תרגום מול הפקידה האנגלית, לאחר ששלחנו את המזוודות לבטן המטוס, התארגנו יחד עם החסידים הרבים שמילאו את השדה לתפילת שחרית בחדר צדדי, עם סיום התפילה מיהרנו למטוס, 
בכניסה נאלצתי להשאיר את מזוודת הטרולי שלי בכניסה למטוס, הדיילים רצו עליה 100 יורו, הכנסתי את כל הדברים בשקית ועליתי למטוס, כשהיינו על המטוס התעדכנו כי במעבר הגבול 'סירט' ברומניה ישנם עיכובים של שעות ארוכות וכדאי לחשוב על נסיעה בדרך אחרת, התפללנו להקב"ה שכמו שראינו עד עכשיו ניסים ונפלאות, כן יעזור לנו הלאה, שהרי אפילו רכב שייקח אותנו מהשדה לאומן אין לנו… כל הדרך אנו מדברים עם סוכני נסיעות לנסיעות פנים, וכולם אמרו לנו שניקח מונית למעבר הגבול ושם נעבור ברגל ומשם הם יוכלו לקחת אותנו במונית, הכלל שגם על זה התפללנו שנשיג רכב שייקח אותנו מהשדה תעופה עד לאומן ללא עצירות וטלטולים נוספים.
נחתנו ברומניה, מיד כשיצאנו הרגשנו את הקור, מכיוון שהיינו חמשה אנשים, וההצעות היו רק לרכבים של ארבע מקומות, יצאנו מהשדה ושם ראינו טרנזיט של עשרים מקומות, שאלנו את המחיר בתחילה הוא רצה 700$ אחר כך נעלם לכמה דקות ואנחנו רצינו לסגור עם שתי רכבים לפתע חזר וביקש 1000$ אנחנו שכבר רצינו לצאת לדרך, והזמן דחק הסכמנו ובתכנית היה שנמצא יהודים בדרך וישתתפו איתנו בעלות הגבוהה, יצאנו לדרך ובגלל הנסיעה הארוכה לרכב היו שני נהגים, את טלטולי הדרך הרגשנו כהוגן כשבמשך כל זמן הנסיעה הרכב קפץ בכל מהמורות הדרך, כשמישהו ניסה לחטוף תנומה הוא יכל למצוא עצמו לפתע מתרומם כמה טפחים מהכיסא מעוצמת הקפיצות, כשהגענו לגבולות בין רומניה למולדובה, ואחר כך בין מולדובה לאוקראינה, ולכל גבול הזמן משלו, כשלפניך עוצרים אוטובוסים שהזמן של הבדיקה שלהם כפול מהמינבוסים, בדיוק באותו הזמן החלו האירנים להשליך טילים על ארץ ישראל וגם ביבנאל באופן חריג נדלקו הזעקות ונשמעו קולות נפץ ויירוט עזים, כולם נכנסו למקלטים ומיד כל אחד קיבל שיחה מבני ביתו כשהיא מבוהלת עד עמקי נשמתה שהיא לבד עם ילדים קטנים, וכך ממרחק כזה היו צריכים בכל מיני דרכים להפיס את דעתה,
בשעת לילה מאוחרת עברנו את הגבול הראשון מרומניה למולדובה, ואחר כך עוד נסיעה של כמה שעות ומעבר בין מולודבה לאוקראינה כשבכל מעבר גבול יש שתי ביקורת גבולות של שתי המדינות, לפנות בוקר נכנסו לאוקראינה ולאחר נסיעה של כמה שעות הגענו בשעה 07:00 בבוקר לאומן, לאחר ביקורת בכניסה הגענו לכניסה הראשית מכיוון למטה שם חיכו שוטרים שביקשו את אישור ה'מס תייר', הבאתי להם, והגענו למתחם המיגומטר, 
שם טבלנו במקווה, והתפללנו תפילת שחרית יחד עם הרה"צ רבי נחמן שיק שליט"א לאחר מכן עשינו התרת נדרים, ועלינו לציון הקדוש לאמירת תיקון הכללי ולהודות להקב"ה על ניסיו ורחמיו שזכינו לראות את יד השם במו עינינו בכל מהלך הנסיעה, את ימי ראש השנה והשבת עברנו בהתעלות נפלאה בתפילות במיגומטר וסעודות בחדר אוכל 'היכל דוד המלך', כשכולם שמחים יותר מתמיד ומעריכים את הזכות שזכו להגיע לרבנו ז"ל לראש השנה, גם בשנה זו, ומאידך זוכרים את הרבים שניסו בכל דרך חלקם נשארו בארץ ישראל וחלקם בשאר מדינות בדרך לאומן.
במוצאי החג בשעה 11:00 בלילה יצאנו מאומן בשתי רכבים בדרכנו לשדה התעופה באקו ברומניה, עם הנץ החמה הגענו למעבר הגבול למולדובה שם חיכנו כמה שעות בתור איטי מאוד, לאחר שעברנו המשכנו לגבול הבא, שם עברנו אותו יותר מהר, ובסביבות השעה 17:00 בערב הגענו לבאקו, שם ירד גשם חזק וראינו שוטרים רבים על הכביש בכניסה לשדה שהם עוצרים את כל הרכבים שלא ייכנסו לשטח השדה, באותו זמן גם נמסר לנו שהטיסה שלנו נדחתה לבוקר, משכך החלטנו לחפש בית מלון באזור בו נוכל להעביר את הלילה ולנוח מעט, חיפשנו ובכל בתי המלון הודיעו שכל החדרים מלאים, עד שמצאנו מלון במרחק של עשרים דק' נסיעה ונסענו לשם, המלון היה יפה מאוד עם מרחבי דשא אדירים, גם פינת חי עם ברווזים ותרנגולים היה שם, מתברר שרבים מאנ"ש שמעו על המלון הזה והגיעו גם, כך יכלנו לנוח מעט להתקלח, כשהתארגו לעלות לישון מעט עד לנסיעה חזרה קיבלנו הודעה דחופה מהסוכן שעלינו להגיע במהירות לשדה כיוון שהטיסה הוקדמה שוב, מיד התקשרנו למוניות שיבואו לאסוף אותנו, ושוב ירדנו עם כל המזוודות לכניסת המלון, מחכים להמשך הדרך, בהמתנה ארע לאחי סיפור מעניין, אחד מהגויים עובדי המלון התעניין אצלו מה יש בתול קופסת השטריימל שהוא מחזיק אחי פתח את הקופסה כדי להראות לו את השטריימל ואז הוא מגלה שהקופסה ריקה…
בירור קצר העלה שהשטריימל נשאר במיגומטר, מיד הרמנו טלפון לאחד מהמשפחה שעוד נשאר באומן והוא הביא את השטריימל ליבנאל.
המוניות הגיעו והתחלנו בנסיעה חזרה לשדה, בדרך ביקשנו מהנהג שידבר עם בנו שהיה שוטר שיאשר לנו להיכנס לשדה עם הרכב, הוא דיבר אתו, אבל התשובה הייתה שלילית, הגענו לכניסה לשדה מעט לחוצים, השמועות מהכאוס המתרחש בשדה התעופה הגיעו גם אלינו והיינו מוטרדים, כבר 24 שעות של נסיעה מתישה, רצינו כבר להגיע לבית, סחבנו את המזוודות בתוך הבוץ והשלוליות ביררנו איפה התור של החברה שלנו, והגענו לתור ענק מאות יהודים עומדים תחת כיפת השמיים בקור ורוחות, משיחה קצרנו שערכנו איתם הבנו שהם פה כבר שעות, בלי שאף אחד פנה אליהם והסביר להם מה השלב הבא, מידי פעם נפחת תחילת התור ומספר אנשים יצאו ממנו, דבר שעורר גלים של דחיפות בכל התור,
התפללנו להקב"ה שישים קץ לסבלנו ונזכה להגיע לארץ ישראל, התור התקדם בעצלתיים, הלילה נהיה קר מאוד, כל אחד התלבש במה שיכול, בין הממתינים היו גם ילדים קטנים, ומבוגרים שההמתנה הייתה קשה עליהם מאוד, מידי פעם הוצרכו הקהל לפלס דרך למבוגר או ילד שהתעלף, ככל שהתקדמנו בתור הדוחק נהיה גדולה לכל אחד היה לפחות מזוודה אחת, ותיקי יד דבר שהוסיף על הדוחק, לידי עמד יהודי ששוחח בטלפון עם אשתו וחיזק אותה שהוא עוד מעט יגיע לבית וכו', כשסיים את השיחה גילה שמחמת הדוחק התפילין זכיתי לעזור לו למצוא את זה, בסוף היה דבר קשה נוסף שלפני היציאה היה צריך כל אחד להניף את המזוודה שלו מעל גדר הברזל ולהעביר אותה לשוטרים מיותר לציין שדבר כזה הוא מסובך מאוד לאור המצב, כשהגעתי ביקשו ממני להרים את המזוודה ולא יכולתי גם מחמת החולשה הגדולה שהייתי לאחר יום ללא אכילה ושתייה ועמידה ממושכת, בשארית כוחתי הרמתי את המזוודה ולהפתעתי השוטר מורה לי לצאת איתה מהתור, יצאתי מיד בהרגשת הקלה משמעותית, עכשיו ביקשתי מהקב"ה שישחרר מהתור גם את האחים שלי ושאר היהודים שעוד תקועים שם, עכשיו נכנסו לתוך שדה התעופה, שם חיכה תור חדש, שבסופו עבדו שתי פקידים שעשו צ'ק אין למאות רבות של ממתינים, התוצאה בהתאם, גם שם עמדנו כמה שעות שהתור בסוף נהיה לחוץ ומתוח מאוד, השוטרים ניתבו את כולם לצוואר בקבוק, גם משם בסייעתא דשמיא הצלחנו לצאת, והגענו לצ'ק אין, מתברר שבכלל לא היינו מכורטסים לטיסה הזו, אך בהשתדלות של מספר אנשים רשמו את כולנו וכך בהקלה גדולה עשינו את הבטחון, ועברנו לאולם המתנה עמוס, מה נפלא היה לראות שגם שם התקיימו סליחות ברב עם יחד עם תקיעת שופר, לאחר חצי שעה החלה היציאה למטוס כל אחד היה צריך להעביר את הכרטיס בברקוד, האנשים נהרו לעמדה, כנראה כבר פחדו שלא יתמלא המטוס והם יישארו שם, הם כבר נוכחו לדעת שאף אחד לא אכפת לו מהם, רק הקב"ה, יצאנו למטוס התמקמנו במקומות ובשעה 07:00 בבוקר המראנו לארץ ישראל, במשך כל הטיסה ישנו היטב, לאחר כמעט יומיים של טלטולי דרכי שמחלישים את הגוף, בשעה 13:00 בצהריים הגענו לביתנו ביבנאל עיר ברסלב לחיים ולשלום, עוד יהודים רבים שהוו בדרכים וליבנו יצא אליהם, לאחר שהרגשנו על בשרנו את הקושי הגדול.
תהילה לאל שזכינו להיות באומן ראש השנה של שנת ה'תשפ"ה על ציון רבנו ז"ל שאמר "אומן ראש השנה שלי עולה על הכל".
בדרשת שבת נאך ראש השנה אמר הרב נחמן שיק "שיגיעו ימי החורף הקרים, ויעבור על כך אחד מה שיעבור עליו לזכור שהוא זכה להיות אצל רבנו ז"ל על ראש השנה, ובזה ישמח את עצמו, ובזה ראוי לו להתחזק מאוד מאוד", אשרינו שזכינו.
