השבועות האלו שקוראים בהם פרשיות ש'מות, ו'ארא, ב'א, ב'שלח, י'תרו, מ'שפטים, הם מאוד מסוגלים לתקן את חטאי ופגמי האדם, כי בפרשיות אלו מדברים מגלות מצרים שאז ירדו נשמות ישראל, והתענו בין המצרים, ומררו את חייהם בעבודה קשה. אשר מובא מהאריז"ל שהם היו הנשמות של אדם הראשון, והוצרכו לעבור את כור הברזל, וכך נזדככו, ואחר כך מסופר איך שעם ישראל יצאו ממצרים, וזכו לקריעת ים סוף, וקבלת התורה וכו', ולכן בכל שנה כשקוראים את הפרשיות האלו, אז הוא הזמן לתקן את כל מה שאדם פגם בבריתו רחמנא ליצלן.
והוא עוד מנהג קדמון מהראשונים בשנת ה' אלפים ק"נ, בעל ספר "לקט יושר" שהיה תלמידו של בעל ספר "תרומת הדשן", מזכיר את מנהג תיקון שובבים, ואחר כך מוזכר בספרי תלמידי המהרש"ל, כגון ה"לבוש" ו"המטה משה", שמדברים מתיקון שובבים, שעוסקים בתפילות ותחינות וסליחות, ואחר כך כשגילה האריז"ל אשר הימים האלו מסוגלים מאוד לתקן את החטא הידוע, מאז נתקבל דבר זה אצל כלל ישראל.
וידוע איך שמוהרנ"ת ז"ל עורר מאוד את אנשי שלומנו לקיים את המנהג הקדום הזה, שהם ימי תשובה ותיקון המעשים, כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי הלכות גילוח, הלכה ה' אות ח') שבימי שובבים נוהגים הכשרים להתענות ולצעוק להשם יתברך, בתפילות וסליחות, כי באלו הימים קורין בתורה בעניין גלות מצרים וגאולתם שהייתה על ידי צעקה, וכמו כן צריכים עתה בגלות הזה, לצעוק הרבה כדי שנוליד את המוחין, וזה (ירמיה יג) "שובו בנים שובבים", שעיקר כל הצרות והגלויות רחמנא ליצלן הם על ידי חסרון הדעת, שזה בחינת שובבים, שכל אחד הולך בעולם כמו משוגע ושובב ממש, כמו שכתוב (ישעיה נז'): "וילך שובב בדרך ליבו", וכשיבין האדם בעצמו כל זאת איך הוא שובב ומשוגע ממש, כי הולך אחרי שרירות ליבו, ואינו מסתכל על תכליתו הנצחי, בוודאי יחוס על עצמו ויצעק הרבה להשם יתברך, ועל ידי זה יזכה להוליד המוחין והדעת שעל ידי זה עיקר הגאולה בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן.
ולכן אשרי הכשרים שמנצלים את הארבעים יום האלו בתשובה ומעשים טובים ובלימוד התורה, ומרבים בתפילות ותחנונים.
ח. ברסלב 1/9
