הקדוש ברוך הוא זיכני להתוודע מרבנו ז"ל בגיל צעיר, בהיותי בן חמש עשרה וחצי בחורף תשט"ז, ומאז התקרבותי כבר התחיל לבעור בי האור הגנוז הזה בהארה נוראה ונפלאה. ותהילה לאל, ימים ושנים לא הכרתי את אף אחד, רק שקדתי בספרי רבנו ז"ל, והרביתי בהתבודדות ביום ובלילה, וה"שיחות הר"ן", וה"חיי מוהר"ן", שהן שיחותיו הקדושות של רבנו ז"ל, הן היו מורי דרכי, וכל שיחה ושיחה השתדלתי לקיים במסירות נפש הכי גדולה, וכבר בתחילת ההתקרבות בער בי להדפיס ולהפיץ את ספרי רבנו ז"ל, והרבה התפללתי על זה, למה שלא נפרסם אותו לכל העולם. ולא היה יום שלא התפללתי על כך בדמעות שליש, שיזכני הקדוש ברוך הוא תכף ומיד אחר החתונה להדפיס את כל ספרי רבנו ז"ל.
ובאמת תפלתי נתקבלה, כי שנתיים וחצי אחר חתונתי הדפסתי בשנה אחת שמונים וחמשה אף ספרים: "ליקוטי מוהר"ן", "סיפורי מעשיות", "ספר המידות", "חיי מוהר"ן", "שיחות הר"ן", וכן "ימי מוהרנ"ת", "השתפכות הנפש", "משיבת נפש" וכו' וכו', והפצתי את זה ממש בפרוטות. ואז החלה עלי המחלוקת, כי עד אז כל מי שעסק בהדפסה לקח מחירים מופרזים, ולכן לא היו כל כך הרבה קופצים על ספרי רבנו ז"ל, וכשבאתי ומכרתי את הספרים ממש בפרוטות, אזי תוך זמן קצר הספרים הופצו בכל השכבות: חסידים, ליטאים וכו', והתחיל דבר רבנו ז"ל להתפרסם.
וזה היה בשנת תשכ"ה, ואז קמו אנשים בעלי קנאה וכו', וקטני הדעת וכו', שאמרו: הייתכן להפיץ את ספרי רבנו ז"ל בזול כל כך וכו'?! ורק זה היה סוד המחלוקת עלי: א. קנאה. ב. כסף. ג. כבוד. ומאז התחלתי לראות, שאי אפשר להחזיק ברבנו ז"ל, כי אם במסירות נפש, כי הסמ"ך מ"ם מאוד מקנא בכל מי שמקורב אל רבנו ז"ל, ויעשה כל מה שביכולתו לשבור את כל מקורב שרק מתקרב. ובפרטיות מי שעוסק לגלות ולפרסם את דעתו, ולהפיץ אותה בעולם, עליו הוא מוציא את כל החיצים ברציחה כזו, שאין לתאר ולשער כלל. וזאת למדתי על בשרי, ותהילה לאל, הקדוש ברוך הוא האיר בי מאז תחילת ההתקרבות בעזות ובעקשנות דקדושה, ולא התפעלתי משום בריה שבעולם, אף שהיה מאוד מאוד קשה וכו', עם כל זאת התחילו להתקרב המון בני הנעורים, והחילותי להתכתב עמהם. עד שבשנת תשל"ג לקח ממני אחד מאנשי שלומנו תשעים מכתבים והדפיסם, ומזה התחילה סדרת שו"ת "אשר בנחל", ואז כבר התחילו להסתכל עלי בעין רעה וכו.
והשיא של המחלוקת החל בשנת תשל"ה, כי הדפסתי ספר "ארך אפים", המדבר ממעלת הסבלנות, שמשיח יכניס בעולם, ומובא שם כל מיני ירידות ונפילות שרק ישנן וכו', ופלא על גבי פלא הספר הזה יצא כמו הנברשת שעשה בן המלך, שהייתה כלולה מכל החסרונות שבעולם (הסיפור שסיפר רבנו ז"ל), ולכן כל אחד משך את אפו… כי הוא מצא שם חסרונו.
כמו כן כל אחד מהחולקים עלי נתפס על נקודה אחרת, על חולשה אחרת שהייתה בו, כל אחד כפי חטאו… מצא בהספר סיבה לחלוק עליו… ואז החלה המחלוקת הגדולה עלי, ופלא על גבי פלא הספר נדפס כבר עד עכשיו – שנת תשמ"ז, יותר משלושים מהדורות, חמשת אלפים בפעם הראשונה, עשרים אלף בפעם שנייה, וכן בכל מהדורה יצא בכמה אלפי עותקים בכל מהדורה. ודבר כזה לא היה בחיי שום מחבר, מאז שיצא הדפוס בעולם, שיודפס ספר כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה עותקים.
ולכן לא בחינם שנעשתה קנאת המלאכים, ורצו רק להפיל אותי וכו', אבל לא אועיל להם מאומה, כי תהילה לאל, בו יתברך אני בוטח, אצלו יתברך אני מתחבא, עד שבערב ראש חודש תמוז תשל"ח, התאספו אספסוף, וחתמו עלי חתימות וכו', וזה שעמד תחת זה היה רשע מרושע מפורסם לבעל מחלוקת בין אנשי שלומנו… שם רשעים ירקב, וחבל שנמשכו אחריו וכו', והנה לא רק שלא התפעלתי אלא מאז ראיתי עם מי יש לי עסק וכו', ואיך שיכולים להטעות בני אדם ולהסיתם בהסתה פרועה וכו'.
ולכן מאז נפרדתי מהרשעים האלו, ותכף ומיד בשנת תשל"ו התחלתי להדפיס עוד פעם את כל ספרי רבנו ז"ל בתכלית ההידור והיופי: "ליקוטי מוהר"ן", "סיפורי מעשיות", "ספר המידות", "קיצור ליקוטי מוהר"ן", "ליקוטי עצות", וכו' וכו', והתחלתי להפיץ את זאת במרץ גדול בזול מאוד, ולא התייחסתי כבר אל שום בריה, וכן הדפסתי את ספרי "שמירת הזמן", שהוא ליקוט מכל ה"ליקוטי הלכות", מעניין מעלת הזוכה לשמור את זמנו, וכן התחלתי להוציא לאור ספרים חדשים: "מקור השמחה", "שמירת הברית", וכו', עד שבשנת תשמ"ה התחלתי להוציא לאור את הקונטרסים המפורסמים בעולם, והחלו לצאת במאות אלפי עותקים, ומופצים בכל קצווי תבל, והקדשו ברוך הוא זיכני בזכויות חינם בשנת תשל"ח להוציא ספר "שפת הנחל" – פרוש על ה"ליקוטי מוהר"ן", וכן הוצאתי ספר נפלא "פעולת הצדיק" – תולדות רבנו ז"ל, מסודר כפי סדר השנים, ותהילה לאל, הספרים נחטפים, ובמשך זמן קצר נגמר, ומדפיסים את זה עוד פעם.
ובין כך פתחתי בשת תשל"ו מוסדות "היכל הקודש", ישיבה בארצות הברית ובירושלים ובצפת, ומאז אין לי כבר שום שייכות אל אף אחד. ותהילה לאל, ההדפסה הולכת במרץ גדול, ותלמידי "היכל הקודש" מתרבים מידי יום ביומו, והתחילו להדפיס את סדרת שו"ת "אשר בנחל". ובין כך קניתי שטח ביבנאל (זו מושבה בגליל התחתון), ואני רוצה לבנות עיר על שם רבנו ז"ל: "יבנאל עיר ברסלב", אף שאני יודע שהסמ"ך מ"ם לא ינוח ולא ישקוט, אבל החלטתי שבבוא היום לצאת מזה העולם, שם ביבנאל רצוני לטמון גופי, ושם חפצי להשאיר את גופי וכו', מי ייתן שיזכני הקדוש ברוך הוא לאריכת שנים, ואזכה לראות בעיני בשר איך שיתגשם רצוני לבנות עיר על שם רבנו ז"ל.
את כל זאת אמרתי לרשום לך, איך שצריכים להיות חזקים באמונה פשוטה בו יתברך, ולבטוח רק בו יתברך, ולהרבות בתפילה ושיחה בינו לבין קונו, ולא להתפעל משום מונע ומעכב, ואני מאמין באמונה שלימה בזכותו של רבנו ז"ל, שאמר: "נצחתי ואנצח", שאזכה לנצח, והרשעים הארורים שקמו עלי, להם אומר ואשיר: "לא תנצחו אותי", על אף שהשנאת חינם הולכת ומתרבה, ומדברים מה שמדברים וכו', וממציאים שקרים וכזבים וכו', עם כל זאת בכוח האמונה הקדושה ננצח לבסוף, ונזכה לראות במו עיניו איך דבר רבנו ז"ל יתפשט בעולם. ובפרט בין אחינו בני ישראל מעדות המזרח, אשר הם תמימים אמתיים, ודעת רבנו ז"ל היא תמימות עמוקה, עמוק עמוק מי ימצאנו.
אשר בנחל חלק נה מכתב י' תרסה
