מכתבך היקר קבלתי, ושמחתי מאד, טוב להודות להשם יתברך על כל החסד, שעשה עמנו, שקרבנו אל כלליות שבעת רועי ישראל, אשר נכלל באין סוף ברוך הוא, ואשר התפאר (סיפורי מעשיות, מעשה יג, יום א'): "און איך געדענק גארנישט", (ואני איני זוכר כלום) שמרמז למה שמרמז למעלה מכל העולמות, יחידה דיחידה, שזכה לזה רבנו ז"ל, אשרינו ואשרי חלקנו, התמד מאד בלמוד ספריו הקדושים, ובפרט השיחות והספורים, כי רבנו ז"ל אמר, שסיפורי מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאוד, כי על-ידי-זה יכולים להתעורר מחדש להתקרב להשם יתברך (עין בלקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן רלד), ומה ששאלת אותי אודות הכהן וכו' שבמחנכם, שחושבים שהוא קל וכו', ואינו מדקדק במצוות אם ראוי להניחו לשאת כפיו תדע אחי אנו אין לנו אלא כמו שהורונו רבותינו הפוסקים, וגם רבנו ז"ל הזהיר מאוד, ללמוד ולהתנהג על-פי ה"שלחן ערוך" כידוע לך ושמעתי שיחה מאנשי שלומנו בשם רבנו ז"ל: "איהר זאלט קנייטשן דעם 'לקוטי-מוהר"ן' פון אלע זייטן נאר פון איין סעיף קטן פון שלחן ערוך נישט אפטרעטן". (הפכו והפכו וקמטו את ה"ליקוטי מוהר"ן מכל צדדיו העיקר לא לנטות מסעיף אחד ב"שולחן ערוך")
והנה מקור ההלכה הזאות, שכהן שאינו מדקדק במצוות יכול לשאת כפיו, ולא תאמר מה תהנה לי ברכת הדיוט זה, הוא בירושלמי (גטין, פרק דנזקין, הלכה ט, עין שם), וזו לשונו: שלא תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים, והוא מברכנו (ופרש ה"קורבן – העדה" "ואיך יברכני ?") אמר הקדוש-ברוך-הוא: ומי מברכך, לא אני מברכך? שנאמר (במדבר ו, כו): "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", עין שם; וכן פסק הרמב"ם (בהלכות תפלה, פרק טו, הלכה ו), אך בשופך דמים, פסק דאסור ליה לישא כפיו, וזה אחד מששה דברים שפוסלים בו עין שם בהלכה א' ארי בשאר עברות שאינו מדקדק במצוות, פסק בפרוש שמותר, וזו לשונו (שם, הלכה ז):
ואל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קבול ברכה תלוי בכוהנים אלא בהקדוש-ברוך-הוא וכו', הכוהנים עושין מצוותן שנצטווו בה, והקדוש-ברוך-הוא ברחמיו מברך את ישראל כחפצו, עין שם ;
וכן הוא בטור, הלכות נשיאת כפים (סימן קכח) עין שם; אך שם מביא מפירוש רש"י: כיון ששב בתשובה, יכול ליישא כפיו, וכן כתב רבנו גרשום, ועין שם ב"בית יוסף", שמסיים גם-כן כך, שמיירי בשעה שעשה תשובה דווקא, אך בשולחן ערוך (ארח חיים, סימן קכח, סעיף לט ב"הגה") פסק בפרוש, וזו לשונו: אף-על-פי שאינו מדקדק במצוות וכל העם מרננים אחריו נושא את כפיו שאין שאר עברות מונעין נשיאות כפים, עין שם.
אך מי יודע, אולי הוא מחלל שבת וכו' וכו', וצריכים עוד לעין בדין זה ובפרט במה שכותבים האחרונים על זה ואין לי עכשיו הפנאי; לעת עתה, חזק ואמץ, והתמד בלימוד התורה הקדושה, כי המאור שבה יחזירנו למוטב (כדאיתא במדרש איכה בפתיחתא, אות ב).
עכשיו מצאתי ב"משנה ברורה", שפסק להתיר לו ליישא כפיו, אף שאינו מדקדק במצוות, אפילו במצוות חמורות כעריות, ואף שהוא מפרסם לכל ברשעתו עין שם בסעיף הנ"ל אך דע, ידידי, מה שאגיד לך, קודם מבאר בפוסקים כנ"ל, שמותר להניחו לישא כפיו וממילא דינו ככהן שעולה ראשון שתניח לו לישא כפיו, ולעלות לתורה ראשון,
ועוד – אם יש לו זכיה בזה שנכנס אל אנשי שלומנו להתפלל, קווה קויתי בעזר השם יתברך, שבוודאי ישוב בתשובה אמתית כדרך אנשי שלומנו היקרים, על-כן, למען השם יתברך, אל תתקוטט ואל תעשה שום רעש, חס ושלום, חס ושלום כי כבר בררתי לך שעל-פי דין מותר כנ"ל ומלבד זה סוף כל סוף ישוב בתשובה מריבוי הדבורים שישמע בין אנשי שלומנו, אשר לומדים דברי רבנו ז"ל, המטהרים ומזככים את כל הטמאים שבעולם וכו'.
כן דעתי, ואם אתה רוצה לשואל מגדולי אנשי שלומנו, הטוב בעיניך עשה.
ידידך הדורש שלומך באהבה רבה מאד מאד…
(אשר בנחל חלק א' מכתב יט)
