גינת "ואדי כופר" שוכנת בגבול הערים רמת גן בני ברק. זוהי גינת שעשועים הטובלת בצמחיה ירוקה ומרבדי דשא ירוקים לצד ערוגות פרחים ססגוניים. יש בגינה מסלול הליכה למיטבי לכת וגם מסלול מכשולים לרוכבי אופניים.
לא פלא, שרבים מתושבי המקום אוהבים לבלות במקום ולעסוק בפעילות ספורטיבית.
באחד הערבים, יצאתי להליכה ובעודי פוסע בשבילי הגן, רואה אני אברך יושב על הספסל ומעיין בספר המונח על ברכיו. מהרגע שהאברך ראה אותי הוא לא הוריד את עיניו ממני, הביט בי ממושכות וכאשר התקרבתי לידו.
הוא פנה אלי ושאל:
- דן?
- כן – עניתי וניסיתי להיזכר אם אני מכיר אותו מאיזה שהוא מקום…
- אתה כותב סיפורים על?…
- נכון.
- אני יכול לספר לך סיפור מחזק?
- ודאי, עניתי בשמחה, רק אגמור את מסלול הליכתי ואשב לידך לשמוע את סיפורך. תתארגן בינתיים…
ישבתי לידו של האברך ושמעתי את סיפורו:
"יש כאן ממולנו במרכז הגינה מקלט ציבורי ובו שוכן בית המדרש "מנין הצעירים עין יעקב" בראשות הרב יחיאל מויאל שליט"א. היות ואני אדם חסר סבלנות וקשה עלי תפילה ארוכה ומורכבת לכן אני מגיע מבני ברק כדי להתפלל כאן במניין הצעירים.
כך, אני עושה את דרכי בכל בוקר…
"אני" – אמר האברך ונאנח – "עברה עלי ילדות מאוד קשה. היו לי קשיים בלימודים ובחברה. מעולם לא קיבלתי מילה טובה לא מההורים ולא מהמחנכים ומשום כך הרגשתי תמידי נחות וכישלון חרוץ.
אומנם למדתי והתפללתי אך הכל היה במרירות רבה. הייתי בעיני חסר ערך לחלוטין וחסר ביטחון עצמי משווע. מצאתי בעצמי רק את השלילי ואת החסרונות ומעולם לא ידעתי שיש בי מעט טוב.
התחושות השליליות על עצמי הפילו אותי ולא נתנו לי אומץ ותעוזה לעשות ליזום ולפעול…
הכל היה עד לאותו בוקר…
בוקר בו באתי להתפלל במניין הצעירים הנמצא במקלט, אך הפעם מצאתי אוצר על מבנה המקלט החיצוני שבזכותו חיי השתנו לטובה.
האוצר הזה היה סידור תפילה "עת רצון" שיש בו פרוש מלהיב לעבודת הבורא. הסידור היה ישן מאוד והגשמים שירדו עליו נתנו בו אותתם. ייתכן ומישהו מצא אותו והחליט להניחו בקרבת בית הכנסת כדי שמי מהמתפללים יניח אותו דרך כבוד בגניזה.
אך יד ההשגחה העליונה רצתה אחרת והגעתי בין הראשונים וזכיתי בו. מאותו יום התחלתי להתפלל רק מסידור זה ותפילותי נעשו בהתלהבות אדירה.
הדיבורים של מוהרא"ש משכו את לבי ומלאו אותו בשמחה עצומה.
"בני… אהובי… דע לך שאתה עומד כעת בהיכלו של מלך…
אדם צריך להמתיק את הגבורות ולדון את עצמו לכף זכות תמיד, ולמצוא רק את הטוב שיש בו…
ראה, אהובי, בני היקר, בשעה שאתה מניח תפילין לשמוח מאוד על גודל הזכות שזכית להיברא מזרע ישראל, ואתה זוכה להתאחז בשכינה הקדושה…"
את המתיקות שהייתה לי בתפילה הזאת לא אשכח לעולם. הרגשתי לראשונה כל כך טוב בעצמי והחלטתי שמהיום אני מאמץ את הסידור ללבי ומתפלל בו באופן קבוע.
כעבור שבועיים, החלטתי שאחפש עוד ספרים נוספים שכתב מוהרא"ש וללמוד בהם. רכשתי את הספרים 'אוצר האמונה' ו'אוצר השמחה' ולמדתי בהם באופן קבוע. הספרים האלו חיזקו את רוחי וזקפו את קומתי.
הסידור הזה הציל את חיי. כי כולם כבר התייאשו ממני חוץ מרבי נחמן מברסלב. שתלמידו מוהרא"ש כתב פרוש מלהיב על התפילה ושינה את חיי לטובה.
