הצדיק הרים את כובעו ושלף משם את כיפתו ואמר: "שים את הכיפה על ראש אחיך – והכל יסתדר". מוטי נשק את ידו של הצדיק, נטל ממנו את הכיפה ונפרד ממנו לשלום
ח' אלול תשע"ז, 30/08/2017 | 12:00 | דן כהן
כיפה מהצדיק
ר' משה סולימן הי"ו מתלמידיו הוותיקים
של הצדיק מספר:
רבי שמואל דוד יונגרייז זצ"ל נקרא בפי אנשי שלומנו "המפיץ
הגדול". זאת בשל העובדה שהיה מפיץ את ספרי רבי נחמן ותלמידיו הקדושים בכל
מקום ומקום ובכמויות גדלות.
תקופה ארוכה הפיץ "המפיץ הגדול" ספרי ברסלב וקונטרסים בשוק
הכרמל בתל אביב. פעם אחת בעת מלאכת ההפצה ניגש אליו מוטי, בעל דוכן מהשוק ושאל:
"מה כבודו עושה בכסף שהוא מקבל?"
"בכסף אני מדפיס עוד ספרים ועוד קונטרסים ומפיץ אותם ברבים,
ובכסף שאני מקבל תמורתם אני מדפיס ספרים וקונטרסים נוספים, וכך חוזר חלילה" –
ענה המפיץ במאור פנים.
מוטי השתהה קמעה ואמר: 'ראה, אחי ואני מחזיקים בשוק זה מספר דוכני
מכירה. ברוך ה', יש לנו רווחים גדולים ופרנסה בשפע רב. כשראיתי את עבודת ההפצה שלך
שנעשית במסירות נפש. קיבלתי על עצמי, שבכל יום אפריש מעשר מהכסף שאנו מרוויחים
לטובת הדפסה והפצה של ספרי ברסלב וקונטרסים.
ואכן, עמד מוטי בדיבורו, ושלשל סכום כסף נכבד לידיו של הרב יונגרייז
זצ"ל, לטובת הדפסת והפצת הספרים.
כהכרת הטוב על מעשה הצדקה של מוטי, היה הרב יונגרייז מפציר רבות בבן
שיחו שיגיע ליבנאל ולקבל ברכה מהצדיק, אולם הלה התחמק בכל פעם בטענות שונות: 'אין
לי זמן', 'אני עובד קשה מבוקר עד ליל' ועוד כהנה וכהנה תירוצים מתירוצים שונים…
כך היה במשך תקופה ארוכה, עד שבאחד הימים ניאות מוטי להתלוות לרב
יונגרייז זצ"ל ולהגיע עמו ליבנאל. כשנכנסו שניהם אל הקודש פנימה, הציג המפיץ
הגדול את בן לווייתו לפני הצדיק:
זהו מוטי, יהודי יקר שתורם מכספי המעשרות שלו להפצת אור רבנו
בעולם".
מוהרא"ש שמע את דברי תלמידו, הביט במוטי ואמר:
"בקש בקשה אחת – וכל מה שתבקש תקבל".
מוטי הצטחק ואמר:
"כבוד הרב, לא חסר לי מאומה, יש לנו הכול ובשפע, בריאות, פרנסה
ילדים הצלחה…"
אך הצדיק לא הרפה ואמר: "עכשיו היא שעת רצון, בקש בקשה והיא
תתקבל…"
מוטי הרהר מספר רגעים, ניכר היה כי נזכר בדבר מה ולבסוף אמר:
"שימי – אחי הצעיר, יצא שונה מכל האחים, הוא אינו עובד ואינו
יודע להתפרנס בכבוד. לצערנו הרב, הוא מתעסק בדברים שליליים… גונב מאחרים… שימי
הספיק לשבת כבר מספר שנים בכלא, מאחורי סורג ובריח…
גם לאחר שהשתחרר המשיך שימי לשלוח יד ברכוש של הזולת… שוב נכלא
למספר שנים… הוא אינו מצליח לצאת ממעגל הפשע… וגורם למשפחה שלנו ביזיונות
קשים…
אולי כבוד הרב יברך את אחי שימי שיחזור למוטב ?"
הצדיק הרים את כובעו ושלף משם את כיפתו ואמר:
"שים את הכיפה על ראש אחיך – והכל יסתדר".
מוטי נשק את ידו של הצדיק, נטל ממנו את הכיפה ונפרד ממנו לשלום.
מוטי שב לשגרת חייו, ועניין הכיפה כמעט ונשכח ממנו…
עד שהאח סרח שוב…
אז הפציר מוטי האח הבכור בשימי, אחיו הצעיר, להניח על ראשו את הכיפה
של הצדיק.
שימי סירב בתוקף ואמר: "מה לי ולכיפה?"
אולם מוטי לא הירפה והוסיף להתחנן בפניו – "אנא, כבד את רצוני ותניח,
ולו לכמה דקות בודדות, את הכיפה לראשך. אך שימי נותר בסירובו והתעקש שלא להניח את
הכיפה לראשו.
ברגע של עזות דקדושה הוציא מוטי את הכיפה של הצדיק מכיסו והניחה לראשו
של שימי.
באותו הרגע ממש, חש שימי בצמרמורת עזה המטלטלת את כל גופו. הוא נותר
עם הכיפה לראשו במשך כל הלילה ובבוקר השכים קום ויצא להתפלל בבית
עם כניסתו לבית הכנסת- נרתעו מפניו המתפללים בחושבם כי אולי בכוונתו
לגנוב דבר מהמקום הקדוש.
הבחין שימי במבטיהם המפוחדים של המתפללים והרגיע אותם באומרו:
"יש לי חשק להתפלל ולכן באתי לכאן…"
רב בית הכנסת נרתם לסייע לו בהנחת התפילין ועודד אותו על בואו לבית
הכנסת.
לאחר תקופה החל להשתתף בשיעורי תורה וזכה להיות בעל תשובה, למצוא את
זיווגו ולהקים בית של תורה.
לימים זכה שימי, הלא הוא ר' שמעון, לגדל משפחה של אחד עשר ילדים בני
תורה, בזכות ברכת הצדיק ובזכות הכיפה שהונחה על ראשו.
זו הייתה הכרת הטוב של הצדיק למי שתרם וסייע בהפצת אור רבנו בעולם.
(הסיפור התפרסם
לראשונה בעלון "אוצר הליכות עולם" פרשת פנחס, כ"ג בתמוז
התשע"ה, בעריכת הרה"ג הרב יעקב ועקנין שליט"א מיבנאל)
כותב הצדיק בעניין
כיסוי הראש:
"צריך לשמור על התינוק שלא ילך בגילוי הראש" (ספר המידות,
אות בנים, סימן ב') … בעניין כיסוי ראשו, כשרק יכולים לכסותו הוא ענין גדול, כמו
שאמרו חכמינו ז"ל:
דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה, לא שבקתיה
גלויי רישיה, אמרה לה כסי רישיך, כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא וכו'(שבת קנו:)
עיין שם.
תרגום: אמו של רבי נחמן בר יצחק , אמרו לה חוזי הכוכבים, בנך גנב
יהיה, לא הניחה אותו בגילוי ראש. אמרה לו: כסה ראשך, כדי שתהיה עליך יראת שמים.
הרי שכיסוי הראש של התינוק גורם לו להיות ירא שמים, ולהינצל מלהיות
גנב, חס ושלום.
(אוצר חינוך הילדים, עמ' שכד)