לא מזמן נסעתי לציון רבנו ז"ל, וממילא עברתי בעוד קברות צדיקים. והנה הייתי גם בציון הרב הקדוש רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, אשר המסירות נפש שהייתה לצדיק הזה בעברו יהודים, אין יכולים לתאר ולשער.
ואז הייתה מגיפה של 'משחק קלפים', שאנשים מבוגרים עם זקנים לבנים היו יושבים ומשחקים בהימורים כל הלילה, אשר זו מכה קשה ונוראה מאוד, כי אנשים היו מפסידים על ידי כך את כל כספם וכו'. ובטלו זמנם בהבל וריק.
והרבי ר' משה לייב מסאסוב זי"ע לא היה יכול לסבול דבר זה, איך שיהודים מבוגרים יבלו זמנם בדברים כאלו. וכאב לו מאוד.
יום אחד החליט שיתחפש לאיש אחר שלא יכירוהו, ונכנס באמצע הלילה לאותו מקום, וראה איך יהודים זקנים משחקים קלפים.
ומאחר שכל כך כאב לו, עמד ונתן דפיקה על הבמה, והתעוררו כולם והתבוננו בו, ואמר: "תדעו לכם רבותי, שהסמ"ך מ"ם בשמים אמר, שעושה שביתה, כבר אינו הולך להסית בני אדם לעשות עברות". והבית דין של מעלה מחו – "הלא לקחו אותך שתסית את נשמות ישראל, שלא יעשו רצון הקדוש ברוך הוא". ושוב שאלוהו: "הלא בשביל זה נבראת וכו'?" ואמר: "מה אעשה? אני מכשיל בחור צעיר, בחורה צעירה, אברכים צעירים, נשים צעירות, אני עמל קשה להכשילם, שלא ישמרו טהרת המשפחה, שהגבר לא יניח תפלין, ולא ילבש ציצית וכו', וחמישים שישים שנה אני מצליח להכיל בני אדם בעברות, והנה כשנעשים זקנים, כולם חוזרים בתשובה, אז אינני יכול יותר לעסוק בעבודה זו". ואמרו לו: "לך תמצא לך עצה".
ונפל בדעתו רעיון, שיתפוס את הזקנים, שכל הלילה יתעסקו בקלפים, וביום יתעייפו ויישנו, ולא יתפללו ולא יניחו תפילין וכו'. ובזה סיים הצדיק: "תדעו לכם, שהסמ"ך מ"ם עכשיו תפס אתכם, כי אינו רוצה שתחזרו בתשובה". ותכף כששמעו כן, פרצו בבכייה, ושבו בתשובה. נמצא מכל זה, שהסמ"ך מ"ם אינו יכול לסבול שעם ישראל קדושים וטהורים.
אשר בנחל חלק פא מכתב י"ז תתקה
