דע, שהרב הקדוש מסאטמאר זי"ע הכריח את כל בחור מישיבתו שמוכרח ללכת לצדקה, וגם נקב סכום גדול כמה כל בחור מחויב להביא לישיבה, והיו בחורים שבאו מבתים עשירים, וההורים היו בעלי יכולת ואמידים, ואמרו: "רבי, אנחנו נביא מביתנו את הסכום שנקב הרבי, העיקר שלא נלך להתבזות ולקבץ צדקה", ולא הסכים בשום פנים ואופן, ולא הועילה שום השתדלות של ההורים העשירים, שרצו ליתן את הסכום הנקוב בעבור בניהם, העיקר שלא ילכו להתבזות ולקבץ נדבות, ולא הייתה להם ברירה והוצרכו ללכת.
(למעשה, לא הבינו אז כוונתו הקדושה, כי למה לא להתיר לאבא עשיר, הרוצה לתת את הסכום הנקוב, העיקר שבנו לא ילך ויקבץ נדבות).
אבל חלפו כמה שנים, והבחורים התחתנו, אז ראו התועלת מה יצא מכל זה, הם נכנסו בעסקים גדולים, זה בכה וזה בכה, ונעשו עשירים, והיום הם הבעלי צדקה הכי גדולים בעולם, ובזה כולם מוכרחים להודות, שהצדקות הכי גדולות יוצאות דיקא מסאטמאר, ומי הם בעלי הצדקה הגדולים ביותר? חסידי סאטמאר, כי רבם הקדוש הטביע בדמם מעלת אספת צדקה, בעבור עניים, ונתן להם להרגיש מה זו עניות, ומה זה להצטרך לחזר על הפתחים ולקבץ נדבות, ומהו טעם של עני ואביון.
כי מי שאינו הולך לצדקה, ואינו מסתובב בעבור נדבות, אף פעם לא יבין את העני, וזה ברור, ולא שייך לחלוק על זה, כי המציאות מראה והראתה את האמת.
אשר בנחל חלק סה מכתב י"ג תרכב
