הבעל שם טוב הקדוש הלך פעם אחת עם תלמיד אחד ביער להתבודד, ובאמצע היער נצמא התלמיד מאוד עד כלות הנפש, והיה הצימאון מצערו מאוד מאוד, ואמר: רבי אני במצב מסוכן מאוד מאוד מחמת הצימאון.
ושאל אותו הבעל שם טוב הקדוש: האם אתה מאמין באמונה אמתית, כי השם יתברך יכול להזמין גם כן ביער מים לשתות? והשיב התלמיד: רבי, אני מאמין באמונה פשוטה, שהוא יתברך כל יכול, והוא יכול להזמין לי גם כאן מים.
והדביק עצמו במקום שהדביק וכו', ופתאום בא לקראתם ערל אחד עם שני דליי מים על כתפו, וניגש אליהם, וציווה הבעל שם טוב הקדוש, שייתן לערל איזה מטבע, ויבקש ממנו מים לשתות, וכן עשה.
ואחר שהחייה את עצמו עם המים, שאל את הערל: מי הביאך כאן אל עומק היער, מקום שמם? והשיב הערל: איני יודע מה היה לו לאדון שלי, כמדומה שנשתגע, וצעק עלי שאמלא שני דליים מים, וארוץ אל תוך היער.
ענה ואמר הבעל שם טוב הקדוש: ראה מה שעשה הקדוש ברוך הוא לך על ידי תוקף אמונתך בו יתברך, אדון אחד נשתגע, וציווה לעבדו לשאת שני דליי מים אל תוך היער, שיהיה לך לשתות.
אשר בנחל חלק יז מכתב ב' שנו
