זה התחיל בצעקות, המשיך בדמעות, ונגמר במסיבה • ואיך לא? גם זה קשור לספרים המיוחדים שכתב הצדיק מיבנאל י"ג אדר א' תשע"ד, 13/02/2014 |
||||
|
|
||||
|
דמעות של עצב זלגו מעיניה של הגברת שעמדה בפתח דלת ביתה, הכאב פרץ החוצה לאחר זמן ארוך שהיא סובלת ומנסה להדחיק ולהסתיר כדי שלא ירחמו עליה. לאחר מספר רגעים של בכי, היא ניגבה את פניה, ואמרה בקול שקט לחסיד ברסלב שעמד מולה: "לא להאמין, נגעת לי בנקודה הכי כואבת בחיי כרגע, איך ידעת?!". בשביל להבין את המתרחש, נצטרך לחזור כמה שעות לאחור. החסיד יצחק שמתגורר ביבנאל עיר ברסלב, יצא בפעם הראשונה בחייו לקיים את רצונו של רבי נחמן מברסלב זי"ע ולהפיץ את ספריו ודברי תורתו לעם ישראל. יצחק הוא אדם ביישן מטבעו ולכן לא עסק עדיין אף פעם בהפצת הספרים, אך מאחר ורצונו היה חזק לזכות לכך, יצא כאמור בפעם הראשונה לקיים את המצווה הגדולה – לקרב ולחזק יהודים אל אבינו שבשמים. הוא בחר בעיר בית שאן כיעד הראשון שלו והגיע למקום מצויד בערימת ספרים של חסידות ברסלב וקונטרסים (חוברות) שכתב הצדיק מיבנאל. לאחר שהחנה את רכבו באחת השכונות בעיר, החל את המלאכה הקדושה. הוא דפק באחת הדירות וכשפתחה לו בעלת הבית את הדלת הוא הציע לה חוברת ואמר: "זה בשבילך מתנה, אם תוכלי תתני משהו לצדקה". ואז הגיעה התגובה… "תסתלק מפה! פרזיט! לך לעבוד, רק את הכסף שלנו אתם רוצים!", צעקה האשה בקולי קולות בתוספת תנועות ידיים תוקפניות. יצחק הביישן נבוך מאוד, הוא בירך את האשה בכל טוב והסתובב לאחור. משם עבר לבית הסמוך ולאחר מכן לבית שלאחריו, וכך המשיך וסבב בכל השכונה במשך שעה ארוכה במהלכה חיזק ושימח אנשים רבים. מאחר והשכונה הייתה בנויה בצורה מעגלית, הגיע יצחק בטעות שוב פעם לבית הראשון והקיש בדלת… הדלת נפתחה ובפתח עמדה בעלת הבית. יצחק הבין מיד את טעותו, גמגם מספר מילות התנצלות והתכוון לסוב על עקבותיו, אלא שהאשה הפתיעה אותו: "חכה רגע אדוני", ביקשה בקול מפוייס, "אני ממש מתביישת איך שצעקתי עליך, התקשרתי אחר כך לבעלי ולאבא שלי וכולם אמרו שהתנהגתי לא יפה. אני מבקשת את סליחתך שביישתי אותך למרות שלא עשית לי שום דבר רע". "בסדר גמור, שהשם יברך אותך שתהיי תמיד שמחה", השיב יצחק וניצל את ההזדמנות: "אולי תרצי בכל זאת חוברת נפלאה? קחי את זה חינם – לא צריך שום דבר בתמורה, העיקר שתתחזקי". "את האמת אומר לך", ענתה לו בעלת הבית, "אתה רואה שאני לא דתייה, החוברת הזו סתם תיזרק לפח כי אני לא אקרא בה, וחבל, עדיף שתתן אותה לאנשים אחרים". אמנם הגברת לא רצתה את החוברת אך מאחר ומטרתו של יצחק הייתה לחזק יהודים, הוא החליט לפחות לזרוק לה כמה משפטים של חיזוק ולהמשיך הלאה. "תקשיבי בת ישראל יקרה, אדם צריך לדעת שכל מה שקורה לו – הכל זה לטובה, וגם זה שהגעתי לכאן זה בוודאי לטובה, למרות שאת לא מעוניינת בחוברת, בוודאי יצא משהו טוב מכך שהייתי פה, כי הקדוש ברוך הוא עושה רק טוב", אמר החסיד. "דעי לך שיש עצה אחת מאוד חשובה לחיים, ואם תקחי לפחות את העצה הזו בשבילך אז תביני כמה השם יתברך הוא טוב, והעצה הזו היא להיות בשמחה תמיד, ואפילו שעוברות על האדם צרות ויסורים – צריך תמיד להחיות את עצמו עם שמחה", הוסיף יצחק. האשה עמדה שותקת ומקשיבה, ויצחק הוסיף לחזק אותה עוד ועוד: "בזכות השמחה האדם יכול לבטל מעליו את כל הגזירות הרעות, עד כדי כך שראינו מקרים קשים של הורים שהילדים שלהם היו חולים במחלת הסרטן לא עלינו, והצער שלהם היה כבד מנשוא, אבל הם התעקשו ועם כל הקושי נשארו בשמחה ולא נפלו לעצבות, והשמחה השפיעה על הילדים עד שהבריאו לגמרי, כי המחלה הכי גרועה היא העצבות, ולהפך – השמחה היא התרופה הכי גדולה לכל המחלות". יצחק החסיד עצר משטף דיבורו כשהבחין לפתע שמעיניה של בעלת הבית זולגות דמעות. לאחר שהשתתק, התגבר הבכי של האשה והיא התייפחה בכאב. לאחר מספר רגעים היא ניגבה את פניה ואמרה בקול שקט: "זה לא להאמין, נגעת לי בנקודה הכי כואבת בחיי כרגע, איך ידעת?!". "איך ידעתי מה?", השיב יצחק בהפתעה. "אני לא יודע כלום, רק ביקשתי לחזק אותך במעלת השמחה. מה קרה? הכל בסדר?". האשה הבינה שהוא לא יודע את מה שעובר עליה והחליטה שלא לשתף אותו בקושי אותו היא עוברת. "הכל טוב. הנה חכה רגע ואתן לך כמה שקלים לצדקה", אמרה ונכנסה אל הבית כדי לחפש מעט כסף. כשחזרה הושיט לה יצחק ספר שנקרא 'אוצר האמונה'. "קחי את זה, כדאי לך. אפילו רק תשימי בבית שיהיה לשמירה", התעקש. האשה עדיין לא התרצתה ויצחק הציע רעיון: "הצדיק מיבנאל שכתב את הספר הזה, אמר שכשיפתחו את הספרים שלו, ימצאו שהדיבורים שם שייכים לכל אדם, בואי תעשי נסיון, מה תפסידי?".
הגברת הסכימה לאתגר ולקחה את הספר לידיה, פתחה והחלה לקרוא את המילים הבאות: "האדם צריך תמיד לדעת שהכל ממנו יתברך, והכל לטובה, וצריך לדעת ולהאמין בשמחה, ולדעת שכל מה שעובר עליו – ה' עושה לטובתו. לפעמים יש הורים שעוברים עליהם צער ויסורים ויש להם ילדים חולים במחלות שלא מהעולם הזה, ואם הם ישמחו – כל המחלות ייעלמו". הדמעות זלגו להן מעיניה של האשה ללא מעצורים. היא לא יכלה לשתוק עוד, והחלה לספר: "לא רציתי לומר קודם לכן, כי אני לא מחפשת שירחמו עליי, אבל אחרי מה שקראתי עכשיו ומה שאמרת לי – אני מרגישה שבאמת נשלחת לכאן משמים, וכמו שאמרת שהכל זה לטובה. תקשיב, יש לי ילד בן שבע שחולה בסרטן. זה משהו שמעיק עליי בצורה איומה, ובגלל זה אני עצבנית ועצובה כל היום, וזו גם הסיבה שהתפרצתי עליך בפעם הראשונה שדפקת אצלי בבית. ופתאום התחלת עם הדיבורים האלו וגם הספר קלע בדיוק למצב שלי, זה ממש מרגש אותי". לאחר שסיימה לפרוק את המשא הכבד מליבה, נשאר החסיד במקום ושוחח איתה בדיבורי אמונה והתחזקות במשך שעה ארוכה. "הבן שלך יבריא לגמרי, אל תדאגי בכלל", אמר בביטחון, "רק תזכרי לעשות הכל כדי לשמח את הילד ולהיות בעצמך בשמחה – כמו שכתוב בספר. תשימי לו מוזיקה ושירים ותביאי ליצנים שיעשו לו שמח, ובקיצור תעשי ממש הכל כדי לא ליפול לעצבות". בסיום השיחה נפרד החסיד מבעלת הבית באיחולים ובתקווה לבשורות טובות ועשה את דרכו בחזרה לביתו ביבנאל כשהוא מרוצה ומלא בשמחה על הזכות הגדולה שהתגלגה לידו לחזק אשה שעובר עליה מקרה כל כך קשה. שלושה חודשים עברו מאז אותו היום, ושוב הגיע יצחק לאותה השכונה בבית שאן לאותה המטרה – לחלק עוד חוברות של חסידות ברסלב המלאות בדברי חיזוק ואמונה, דבר שישמח ויעודד אנשים רבים. הוא דפק תחילה בבית משפחת הילד החולה. "מה שלומכם?", שאל בהתעניינות כשנפתחה הדלת בידי בעלת הבית. "ברוך הבא!" – הגיבה האשה בהפתעה, "טוב שבאת! תעשה לי טובה ותיכנס לבית". לאחר שנכנס פנימה והתיישב בסלון הבית, סיפרו לו ההורים בהתרגשות: "אתה לא תאמין, הבן שלנו בריא לגמרי! הוא יצא מהמחלה הקשה בנס גמור". "תעשה לי טובה אישית ותישאר כאן לשעה אחת", התחננה בעלת הבית, "אנחנו רוצים לעשות מסיבת הודיה לכבוד החלמתו של הילד והכי מתאים שנעשה את זה כשאתה כאן", הסבירה. בתוך זמן קצר ערכו בני המשפחה את השולחן כיד המלך, ולאחר כמחצית השעה מצא יצחק את עצמו מיסב לסעודת הודיה מרגשת בהשתתפותם של כ-30 איש מקרובי המשפחה המתגוררים באזור, ונושא דברים על מעלת השמחה והאמונה בבורא עולם. מספר חודשים לאחר מכן הוא נקלע שוב למקום, ולהפתעתו ראה את בעלת הבית לבושה בבגדי צניעות כשמטפחת לראשה וגם הבעל חובש כיפה לראשו. "החיים שלנו השתנו בזכות הספר שהבאת לבית שלנו", הסבירו.
|
