לאחר חתונתי, למרות שהייתי אברך ספרדי ללא קשר לחסידות, נתקלתי בספר "דרך צדיקים" על הגאון המקובל רבי חיים סינוואני זצ"ל, ולאחר שמאוד התפעלתי מדמותו, נדהמתי לראות בסוף הספר את התבטאותו על רבי נחמן מברסלב וספרו "ליקוטי מוהר"ן", שעד אז לא הערכתי אותו מספיק.
לאחר שראיתי כי טוב, רכשתי את הספר "פעולת הצדיק" של מוהרא"ש וקראתי בעיון את כל מהלך חייו של מוהר"ן מברסלב, המתואר שם באופן מרתק. היות והבנתי שרצון הצדיק הוא שהמקורבים אליו יגיעו בראש השנה אל קברו, נסעתי לאומן בראש השנה, עוד בשנה הראשונה לנישואיי – שנת תשס"ב.
בשהותי באומן הסתובבתי בין כל בתי הכנסת ובתי המדרש כדי להכיר את הנפשות הפועלות, וכמובן חיפשתי את מוהרא"ש שהוא היה נראה לי כממשיך דרכו האמיתי של רבנו, יותר מכל המפורסמים האחרים בברסלב (מבלי לפגוע ח"ו במעלתם).
נאמר לי שהוא דורש בין מנחה של יום א' לערבית של יום ב', ומאוד עמוס אצלו בבית המדרש. הגעתי מוקדם מעט ותפסתי מקום בשורה הראשונה, באדיבותם של היושבים שפינו לי מקום ביניהם. ואכן מוהרא"ש הגיע והחל לדרוש.
מה אומר ומה אדבר, אין מילים כדי לתאר את התחושה שהיתה בשעה שהוא דיבר. שזה, אגב, מה שמשך אותי לבוא שוב ושוב, עוד שנה ועוד שנה. הדרשה של מוהרא"ש בין מנחה לערבית. דבריו היו כטל תחיה, כמים חיים על נפש עייפה, במתיקות שאין כדוגמתה, עם שילוב מקורות אין ספור מכל ספרי רבינו, שהיו שגורים על לשונו. הרגשתי שזכיתי להיות בגן עדן התחתון.
באמצע הדרשה סובבתי את ראשי, וראיתי מחזה מרהיב: ראשים בצבצו מכל חלון ומכל זוית ופינה! אנשים נתלו על הגג ועל כל דבר שאפשר להיתלות בו, בנוסף לצפיפות המחרידה שהיתה במקום עצמו. המחזה חזר על עצמו ביתר שאת גם בשנים שלאחר מכן. מסתבר שרבים הרגישו כמוני ורצו לטעום מצוף דבשו ומתק שפתותיו של מוהרא"ש.
עברו מספר שנים. בשנת תשס"ה, יצא מוהרא"ש מבית המדרש וירד לאמירת תשליך בנהר. אני עמדתי בסמוך לבית המדרש. שלא כמפורסמים אחרים, הוא הלך בניחותא, וסביבו חסידיו הנראים כמלאכי השרת, פאותיהם מסולסלות, לבושיהם מוקפד והליכתם נאה (מוהרא"ש הקפיד על כך). היה ניתן לגשת ולדבר איתו, וניצלתי את זה.
כאברך צעיר, ניגשתי ואמרתי לו: "האם הרב לא רואה מה הולך במהלך הדרשה? ממש פיקוח נפש! המקום צר מלהכיל את כל המבקשים לשמוע את דבר ה', אנשים מטפסים על החלונות ועל הגג, מדוע הרב איננו עובר למקום יותר גדול?"
מוהרא"ש השיב לי בחיוך: "האם אתה יודע מה העלות של מעבר למקום גדול? האם אתה יודע כמה כסף ומאמץ הושקעו עד שהגענו למקום הקטן בו אנו נמצאים כיום? מהיכן נביא את כל מה שדרוש למעבר למקום גדול?"
אזרתי אומץ והשבתי לו:
אחרי שהרב ראה בחוש את הסייעתא דשמיא האדירה שהיתה לו בהדפסת רבבות ספרים, בהקמת העיר יבנאל, וקהילות "היכל הקודש" בארץ ובחו"ל, הרב מדבר כך? היד ה' תקצר? הרב יעבור, וה' יעזור!"
מוהרא"ש ענה לי שוב בחיוך: "נו נו, אם אתה אומר…"
בשנה שלאחר מכן לא נסעתי לאומן בראש השנה, כי סיכמתי עם רעייתי שלא אסע כל שנה, אלא לסירוגין. אבל הייתי בהלם לשמוע מאנשים שנסעו לאומן, שמוהרא"ש עבר למתחם גדול ביותר, סמוך ונראה לציון, במקום הנקרא "מיגומטר", המכיל 5000 איש ועוד מאות מקומות לינה!
תהיתי לעצמי, האם יתכן שמוהרא"ש שמע לעצתי, אני הקטן? האם כל זה נזקף לזכותי?
בשנה שלאחר מכן נסעתי לראש השנה באומן. נכנסתי אל מתחם הענק בפעם הראשונה, וכולי נפעם שאכן הנס קרה. דא עקא, שהיה צריך להתאמץ לשמוע את מוהרא"ש במקום כזה גדול, והוא כהרגלו דיבר בטון נמוך ושקט…
לאחר ערבית זכיתי ללחוץ את ידו לאמירת "שנה טובה", והזכרתי לו את מה שדיברנו לפני שנתיים, שאלתי אם כל זה בזכותי והוא חייך…
בשנה שלפני פטירתו זכיתי לקחת עמי את שני בני, והלכנו לשמוע את דרשתו המופלאה כמידי שנה. היתה עמי תחושה לא טובה, למרות שהוא היה נראה בריא ושלם. אמרתי להם: ראו וחקקו בליבכם דמות צדיק זה, מי יודע עוד כמה שנים ישאר עמנו!
ואכן בעוונותינו הרבים, נלקח הצדיק לבית עולמו באותה שנה…
מדהים ומרתק!