שמן זית שנותר מהדלקת נרות שבת – מסוגל לרפואה שלמה

שמן הזית שנשאר מהנרות שדלקו בשבת – תכניסי לתוך בקבוק ותמיד כשיכאב לך, תמרחי את מקום הכאב, עם השמן וזו סגולה לרפואה שלמה.
הקדוש ברוך הוא ישלח לך רפואת הנפש ורפואת הגוף גם יחד, ואל תפחדי עם פחדים של הבל כאלו… הקדוש ברוך הוא ישלח לך רפואה שלמה רפואת הנפש ורפואת הגוף גם יחד.

אשר בנחל, מכתב בו, סיוון התשס"ט

ברכת "אשר יצר" – מסוגלת לחיזוק הבריאות

שידעו בעל פה, ברכת "אשר יצר" ואיך שברכה זו מסוגלת לבריאות, ובכל פעם שמתפנים ונוטלים את הידיים יגידו את הברכה הזו, ואל יקל בעיניך דבר זה.
אשר בנחל, מכתב ד. קעז, אדר התשס"ז

לספר את שלושת הסיפורים של המהרש"א – סגולה להבריא את החולה

הנה המהרש"א היה עושה אותות ומופתים מי שבא אליו ראה מופתים. הנה בעיר אוסטראה היה פנקס, ספר גדול, וכתבו במשך מאות שנים כל מה שקרה בעיר הזאת מהמהרש"א, וכתבו בכל עמוד סיפור אחר.
בית הכנסת היה צריך גבאי. דהיינו, שמש שיסיק עצים בתוך התנור כדי לחמם את בית הכנסת, וכן נרות להאיר את בית הכנסת, וכן כל מיני הוצאות שיש לבית הכנסת, וכן מקווה, ולא היה מאיפה לקחת כסף, אז עשו ככה, שמי שרוצה לקרוא סיפור אחד צריך לתת זהוב אחד וכן הלאה כל סיפור עולה זהוב אחד.
כשרבנו היה באוסטרא, היה אצל רבנו רק שלושה זהובים אז הוא נתן שם לבית הכנסת שלושה זהובים ונתנו לו לקרוא שלושה סיפורים. הסיפורים מודפסים כבר ב"פעולת הצדיק" (סימן תתנ"ג דף תק"ל).
רבנו אמר שסיפורים אלו הם מסוגלים לחולה שאם מספרים לו את הסיפורים הנ״ל מהמהרש"א תהיה לו רפואה. אז באותו זמן חלתה אדל הבת של רבנו מאד, ורבנו היה לו צער גדול, ובא רבנו לבקר אותה, וסיפר לה את שלושת הסיפורים שראה באוסטרא. אדל הייתה לה מזה רפואה שלמה.
מאז בכל פעם שהיה אחר חולה, אדל הייתה מספרת את שלושת הסיפורים האלו, ומזה נשאר לנו את הסיפורים, וכדאי לכם לקרוא את שלושת סיפורים האלו.

אשר בנחל, מכתב ג. תפב, כסלו התשס"ז

סיפור ראשון – הבחור יפה התואר שהיה גלגולו של אחאב

המהרש"א ז"ל, קודם שהיה רב בעיר אוסטרהא, היה רב באיזו קהילה קטנה והיה יושב ולומד עם בני הישיבה שלו כל היום כולו.
והיה אז שם, הרב הראשי על כל העיירות והקהילות, והיה נקרא "הרב דמדינה", וכל הרבנים היו כפופים תחתיו, והיו מוכרחים, כל הרבנים של כל הקהילות לבוא לפני הרב דמדינה, לקבל פניו, וליטול ממנו רשות.
אך הרב המהרש"א ז"ל, הוא לא בא אליו אף פעם, רק היה תמיד יושב ולומד בהתמדה רבה.
והרב דמדינה היה דן אותו לכף זכות, כי יצא שמו בכל העיירות, שהרב המהרש"א ז"ל הוא לומד בהתמדה רבה, ולא פסיק פומיה מגרסא.
ועל כן מחמת שהוא טרוד בלימודו, לכן, אינו בא אליי (כך חשב הרב דמדינה). ונתיישב שהוא יסע אל מקום המהרש"א ז"ל.
הרב המהרש"א לא רצה לצאת כנגדו ולקבל פניו, אף על פי כן, גם אז, דן אותו הרב דמדינה לכף זכות, ותלה דבר זה בביטול תורה, שאינו רוצה לבטל מלימודו. ונתיישב, שהוא ילך אל בית מדרשו.
הלך הרב דמדינה אל בית המדרש, והמהרש"א ז"ל לא קם ולא זז ממקומו, ולא הפסיק לרגע בלימודו, ומכל שכן שלא נתן לו שלום כלל.
אף על פי כן דן אותו הרב דמדינה לכף זכות ואמר בליבו: אולי גם זה מחמת שאינו רוצה לפסוק פומיה מגירסא.
בתוך כך שהוא חושב כך, נכנס לבית המדרש, בחור אחד יפה עיניים וטוב רואי, ומיד חרד המהרש"א לקראתו, וקם מלפניו מלא קומתו וחלק לו כבוד גדול ודיבר עמו הרבה מאוד.
אז קצף הרב דמדינה מאוד מאוד כאחד הריקים, וכך צעק עליו ואמר: "בתחילה כשלא באתם אלי למקומי, דנתי אתכם לכף זכות, ותליתי בביטול תורה.
אחר כך, כשבאתי למקומכם, ולא באתם אליי, דנתי אתכם גם כן לכף זכות ותליתי גם כן בביטול תורה.
אחר כך, כשבאתי לבית הכנסת, ולא נתתם לי שלום, גם כן דנתי אתכם לכף זכות ותליתי זאת שוב בביטול תורה, שאין אתם רוצים להפסיק מן התורה כלל.
עכשיו אני רואה, ששקר הוא, כי הלא את הבחור כיבדתם מאוד ודיברתם עמו הרבה באמצע הלימוד".
כעס עליו הרב דמדינה מאוד, וחמתו בערה בו, ולא היה יכול להשקיט כעסו.
ענה ואמר לו המהרש"א ז"ל: "דעו לכם, אל תכעסו אליי, כי עם הבחור הזה היה לי ענין אחר לגמרי, ותראו לאות ולמופת, שבעוד שתי שעות יהרג הבחור הזה".
ולא רצה הרב דמדינה להאמין ולקח את הבחור, והלך עמו הנה והנה ודיבר עמו הרבה, ושמר עליו מאוד לבל יניחנו להתעלם מן עינו, למען שיוכל להכחיש דברי המהרש"א ז"ל.
ויהי מידי עוברם בעיר, וחלף והלך אצלם איזה אדון, והיה מושך בקנה שרפה לפי תומו לירות באיזה עוף וכיוצא בדרכם, אך החץ נכנס בלב הבחור, ונהרג בדיוק בגמר שתי השעות כדברי המהרש"א ז"ל.
ואמר לו המהרש"א ז"ל: "הוי! הוי! מה עשית? וראה מה גרמת? בסמוך יביאו לכאן הרוג אחד, ואתה חייב בדבר".
ועמד משתומם, וארכבותיה דא לדא נקשן מרוב פחד ואימה.
בתוך שהם מדברים, נעשה רעש בעיר, שהביאו הרוג אחד.
אז שאל הרב דמדינה ברוב פחד ואימה את המהרש"א ז"ל: "מה זאת?"
והשיב לו המהרש"א ז"ל וגילה לו את כל העניין: "היות שזה הבחור היה גלגול אחאב מלך ישראל, ומחמת זה חלק לו כבוד כל כך.
ומחמת שאחאב מלך ישראל נהרג, היה מוכרח זה הבחור להיות נהרג גם כן.
ותכף שיצא לעולם זה הבחור, אזי תכף נברא משחית אחד בשביל להרוג את אותו הבחור.
והיה עומד במקום מסוים, סמוך לעיר הזאת והיה מחכה, עד שיבוא הבחור אל המקום ההוא ובזמן ההוא, שיהיה נהרג על ידי המשחית הזה.
אך מחמת שעיכבתם אותו כנ"ל, עד שנהרג על ידי האדון הנ"ל – על ידי זה היו מוכרחין ליתן למשחית הנ"ל איש אחר במקומו.
וזהו ההרוג שנהרג על ידו – על כן צריכים אתם לקבל תשובה, כי על ידכם נהרג זה ההרוג, כי אתם סיבבתם זאת, על ידי העיכוב שעיכבתם את הבחור פה".
אז נפל הרב דמדינה לפני רגלי המהרש"א ז"ל, ופייס אותו, והתחנן לפניו שימחול לו, וביקש אותו שיתן לו תשובה.
ענה ואמר לו המהרש"א ז"ל:
"תשובתך שתסלק מידך את כתר הרבנות ותהיה בעל עגלה".
וקיבל על עצמו כך ונעשה בעל עגלה.

סיפור שני – מדוע המהרש"א ביקש שמיטתו תעבור במקום טמא?

בעיר אוסטרה הייתה טומאה לגויים.
כשהיו היהודים צריכים לילך עם נפטר לקברו, היו עוברים דרך המקום הזה (כי לא הייתה להם דרך אחרת), אז היו מצלצלים וכו'.
וכל מי שהלך דרך שם המיר דתו, ר"ל.
ציווה המהרש"א ז"ל, שכאשר יגיע זמנו ויהיה נפטר מהעולם, וישאו את מיטתו דרך שם, יניחו עליו את חיבורו המהרש"א, שחיבר על הש"ס.
וכן היה, כשנפטר המהרש"א ז"ל, ותהום כל העיר לבוא על הלוויה שלו (ולהבדיל אלפי הבדלות גם הכמרים התאספו אל הטומאה הנ"ל והתחיל לצלצל). ובין כך קיימו את צוואתו הקדושה והניחו על מיטתו חיבורו המהרש"א על הש"ס שחיבר, ונשאו את המיטה.
כשהגיעו ליד הטומאה, העמידו את מיטתו.
פתאום ישב המהרש"א ז"ל, והתחיל לדפדף בין הדפים, וכל מה שדפדף דף, התחילה הטומאה עם האנשים להיבלע בארץ, ונבלעו כולם בארץ, ועד היום יש סימן מזה שנבלעה בארץ (המקום והאנשים שהיו בו נבלעו בארץ).

סיפור שלישי – העשיר שביקש בן גדול בתורה כמו המהרש"א

בתחילת עת כהונתו של הרב המהרש"א בעיר, עשו תושבי העיר חגיגת "אבן הפינה" לבית כנסת חדש, ורצו פרנסי העיר לכבד בהנחת "אבן הפינה" את הרב המהרש"א כיאה לו.
אולם אחד מנגידי העיר, ניגש ויעץ להם שלא יעשו כך, כי חסר עדין כסף רב לבניית בית הכנסת, ומהראוי והנכון שימכרו את הכיבוד הזה לכל החפץ בו, ומי שירבה בשכר הוא שיזכה בו.
קיבלו הפרנסים את דעתו, והכריזו על מכירת זכות המצווה.
החלו פרנסי העיר להרבות במחירה, אולם העשיר הזה שיעץ בדבר, הרבה במחיר הגבוה ביותר, בהבטיחו שק מלא בדינרי זהב.
לאחר שזכה במצווה, כיבדו בנדיבות, לרב המהרש"א.
אחר כך פנה אליו המהרש"א ז"ל, ואמר לו:
"אמור נא לי, במה אוכל להחזיר לך תודה בעבור זה, ואמלא בקשתך שתבקשני".
אמר לו העשיר: "מבקש אני ממכם, שתבטיחו לי בן זכר שיהיה גדול בתורה כמותכם".
המתין הרב מעט, ואמר לו: "בקשה גדולה וקשה היא, עד שברכה לא תוכל להתקיים רק בתנאים אלו: שבעת שאשתך תפקד בזרע של קיימא, תפטר אתה מן העולם, ולאחר שתלד זוגתך את הבן, תמות גם היא".
הסכים לזה העשיר תכף ומיד, ואמר לו המהרש"א: "זו דעתך אתה, אולם, לך ושאל גם את דעתה של זוגתך, אם מסכימה גם היא לזה?".
הלך העשיר, ושאלה אותה על זה, והסכימה אף היא לזה.
הבטיח להם המהרש"א ז"ל כבקשתו, שיפקדו בבן גדול בתורה כמוהו, ואף גם זאת הבטיח להם, שהוא אשר יגדל את בנם בביתו לאחר פטירתם, וכל העשירות תעבור לזכות הבן.
ואכן כך קרה, שתכף בתחילת הריונה נפטר העשיר, ולאחר שילדה את הבן נפטרה האם.
לקח המהרש"א את הבן לביתו וגידלו, וגדל אצלו בתורה וביראה.
עברו כמה שנים, ולא ראו תושבי העיר שידעו מהבטחת הרב, גדלות מיוחדת בבן זה, ועוד שיהיה גדול כהמהרש"א.
כשהגיעה עת פטירתו של הרב המהרש"א ז"ל, ציווה לפרנסי הקהל שהבן הזה שגידלו בביתו, הוא אשר יכהן ברבנות אחריו, וקיימו ועשו כדבריו, על אף אשר לא ראו בו את הגדלות, כמו שראו במהרש"א.
והנה מנהג מיוחד היה לו לרב הזה, שלא היה הולך ללוות שום לויה בעיר, והתרגלו התושבים למנהג הזה.
אולם פעם כשנפטר עשיר גדול מתושבי העיר, והרב כמנהגו לא בא ללוותו, חרה להם מאוד הדבר, עד ששלחו כמה מחשובי העיר שליח לרב, לאמור לו, שאם לא יבוא ללוות את העשיר, יפטרו אותו ממשרתו.
כשבא השליח לבית הרב ואמר לרב את הדברים האלה.
אמר לו הרב: "אכן, כבר אלך ללוייה".
בדרך ההילוך ללוייה העביר הרב את ידו מעל מיטת הנפטר, ותכף ראו כל המלווים שמונח לפניהם קורת עץ.
הוכיחם הרב ואמר להם: "ראו נא איך נראים פני מתיכם ה"כשרים", כי הביטו נא וראו, איך כבר חטפו המזיקים את הנפטר ה"כשר" שלכם, ועוד חפצים אתם שאבוא ללוות את מתיכם?!".
העביר אחר כך שוב את ידו על מיטת הנפטר, וראו שוב שמונחת גופת הנפטר כמקודם, אז ראו תשובי העיר, שבאמת התקיימה בו ברכת המהרש"א שיהיה כמוהו.
והנה לרב הזה היה בן שהיה סוחר גדול. פעם כשהתווכח עם חברו בנוגע למסחרם, אמר לחברו: "אם תעשה כך וכך, הרי גנב הנך".
לאחר זמן לא רב נפטר הסוחר הזה.
כשעלתה נשמתו למרום ודנו אותה בבית דין של מעלה, לא מצאו בו שום עולה ורמאות, פנה לבית הדין ואמר להם: "אם באמת נקי כפים אני, שידונו אותו כאן לפניכם".
בקשו ממנו בית הדין שיסלח לו, ולא אבה בשום אופן.
ופנו לבית דין גבוה יותר, וגם שם בקשו ממנו שיסלח לו, והוא התעקש ולא אבה לסלוח לו בשום אופן.
בתוך כך עף ובא, מלאך שרף אחד, ואמר לו: "האם הנך מכירני?", אמר לו: "לא".
אמר לו: "הבט בי היטב". הביט בו ושוב לא הכירו.
נענה השרף בעצמו ואמר לו: "הרי אני הפרנס של אוסטרה".
נזכר בו הסוחר והכירו. אמר לו הפרנס: "זוכר אתה מהמנהג הנהוג בעירנו לגבות צדקה מכל בעל בית בכל שנה, וסדר גבייה היה לפני הכנסתו של בעל הבית.
שלפי הכנסתו של בעל הבית, כך קבעו את סכום הצדקה שעליו לתת.
פעם כשבאו גבאי הצדקה לתבוע ממנך כסף, שאלוך: "האם הכנסתך השנה הייתה יותר משנה שעברה?"
ענית ואמרת להם, שהכנסתך השנה לא גדלה יותר משנה שעברה.
וכדבריך נתת לגבאים כבשנה הקודמת, אולם לפי האמת גדלה הכנסתך, ואם כן הרי באמת גנב הנך.
וכמו שאמר לך חברך הסוחר בן הרב!". בזה נסתתמו טענותיו.
בסיום הסיפור היה כתוב: "כאלו הם פרנסיה של אוסטרה, וכאלה הם סוחריה של אוסטרהא", דאז זענען אוסטרהא פרנסים, דאס זענען אוסטרה סוחרים.
כשסיים רבנו ז"ל את שלושת הסיפורים, נעשתה בתו אדל בשמחה רבה ונתרפאה לגמרי

מצוות הכנסת כלה -סגולה להינצל ממחלות קשות וממיתה

גודל מצוות הכנסת כלה ידוע, כי זה מציל מכל מיני מחלות וחולאים רעים, ומציל מן המיתה, כמו שאמר הגאון הסטיפלר, זכותו יגן עלינו, אשר בין "ביקור חולים" לבין "הלווית המת" יש מצות "הכנסת כלה", שהיא מסוגלת לאריכות ימים ושנים טובות.

אשר בנחל, מכתב ג. תתקיח, אלול התשע"ד

לימוד טור בית יוסף ושולחן ערוך – מסוגל לרפואת מחלות

הרב הקדוש השר שלום מבעלזא זי"ע, אמר: "שכל סימן בטור בית יוסף, ושולחן ערוך, מסוגל למחלה אחרת". משם הוא לקח את כל הרפואות, כי ידוע שכל חולה שבא אליו התרפא.

אשר בנחל, מכתב אתשו, אלול התש"ע

אכילת פת שחרית – סגולה למניעת מחלות

חכמינו הקדושים כל כך מקפידים לאכול פת שחרית זה מסוגל ממש להיפטר מרוב המחלות שלך, שמונים ושלש מחלות.

אשר בנחל, מכתב בעה, אייר התשס"ח

אמירת שיר השירים לחולה – סגולה לרפואה שלמה

הנה כל החולאות נמשכות מזוהמת הנחש, כי מאז נמשכות כל הצרות והמרירות בעולם, ובפרטיות המחלות והחולאות.
אמרו (בזוהר חדש רות): "בההוא זמנא, דהמלך שלמה גלי, שיר השירים, זוהמא דהאי נחש קדמאה דאטיל באדם וחוה אתפסיק מעלמא וכו', עיין שם.
תרגום – באותו זמן ששלמה המלך גילה שיר השירים, הזוהמה של הנחש הקדמוני הזה שהטיל באדם וחווה, נפסק מהעולם.
בזה יובן איזה רמז מסוגלת אמירת שיר השירים לחולה, כדברי רבנו, כי תיכף ומייד באמירת שיר השירים, נפסקת זוהמת הנחש, שממנו באים המחלות והחולאים…
על כן מה טוב ומה נעים אמירת שיר השירים לחולה, כי כל החולאת באה מהנחש, ובאמירת שיר השירים מעורר מעמד הר סיני, תתבטל זוהמתו, וייזכה לרפואה שלמה.

אשר בנחל, מכתב א. כב, לסדר וארא, התשל"ו

רבנו ציווה (שיחות הר"ן, סימן רמג) לאחד, שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קודם אור היום, ויאמר שיר השירים כולו.
ולבקש שאמירת שיר השירים הזה תהיה בשביל החולה, ולהזכיר שם החולה, וזה מאוד מאוד מסוגל.

אשר בנחל, מכתב יא. סח, טבת ה'תשמ"ז

סגולות שונות -לכאבי עיניים

בעניין כאב עינייך, הנה רבנו מביא (ספר המידות, אות ראיה, סימן ג): "קידוש החודש מסוגל לרפאות חלושי הראות".
על כן, ראה להיזהר מאוד מאוד לקדש את החודש בכל חדש וחודש. ידועה אצלנו דעת רבנו, שיכולים לקדש את הלבנה תיכף ומייד אחר ראש חודש, כשרק רואים את הלבנה, ולא צריכים לחכות ז ימים שלמים, יש בזה סוד גדול מאד.
וכן מביא (שם סימן ד): "תיקון חצות מסוגל גם כן לחלושי הראות".
על כן ראה להיזהר לומר בכל לילה סדר תיקון חצות בשעה שתים עשרה בדיוק, אשר לפי הרבה פוסקים הוא זמן חצות.
על כן, אהובי, אחי היקר! הרגל את עצמך לומר בכל לילה סדר תיקון חצות, ואם קשה לך את כל הסדר, תאמר על כל פנים, העשרה מזמורים שיש בתיקון חצות, ובעת חצות הוא עת רצון גדול מאד.
גם ראה לקדש על היין בליל שבת, ולהסתכל בתוך היין הרבה, ובזה תמשיך לך רפואה שלמה על העיניים, כמו שאמרו חכמינו הקדושים, שעל ידי הבטה בתוך הכוס של קידוש. חוזר כח הראות…
גם תזהר מאד להבדיל בעצמך במוצאי שבת הבדלה על כוס יין, ואחר ההבדלה תמרח את עיניך עם שירי היין, וזה ימשיך לך רפואה שלמה.
אשר בנחל, מכתב ו. תרפה, אייר ה'תשמ"ה
וכן, אשר בנחל, מכתב ח. רמה, טבת ה'תשמ"ו

נתינת "קמחא דפסחא" – סגולה להינצל ממחלת הנפילה ומנפילה רוחנית

תאמין לי שזכיתי אותך עם מצווה מאוד מאוד גדולה, לעזור לעניים לקמחא דפסחא, וכך הקדוש ברוך הוא ישלים לך כהנה וכהנה, כי בזכות שעוזרים לאחרים, הקדוש ברוך הוא עוזר לו.
לכן אני מאוד מאוד מבקש אותך שתהיה מאד מאוד שמח, שגם לך היה חלק בקמחא דפסחא, בזה שנדבת מאה ושמונים ש"ח.
רבנו אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א, סימן רא): "צדקה תציל ממוות ראשי תיבות מצת, שבזכות שנותנים עבור קמחא דפסחא, ניצולים ממוות.
וכן סגולה לחולי נופל רחמנא ליצלן, לפזר צדקה, כי (תהלים קיב) פיזר נתן לאביונים ראשי תיבות נפל, כי זה סובב על חולי הנפילה שנקרא אפילפסיה, רחמנא לישזבן, שהיא מחלה מאד מאוד איומה, לא עלינו.
וכן סובב על נפילה ברוחניות, כי כשבר ישראל נותן ומשתתף על קמחא דפסחא שזו הלכה בשולחן ערוך, על ידי זה ניצול מהמחלה האיומה הזו, וכן ניצול מנפילה ברוחניות, שאף פעם לא יפול בדעתו, אלא יהיה תמיד עליז ושמח.

אשר בנחל, מכתב אתרמ, ניסן התשע"ב

שמחה בחודש אייר – סגולה לרפואות

חסדי השם יתברך, שאנחנו נכנסים עכשיו בחודש אייר שהוא חודש הרפואה, כמו שגילה לנו רבנו (ליקוטי מוהר"ן חלק א, סימן רעז): "כל הרפואות באין מן הארץ, ועל כן בעת שהארץ נותנת יבולה, שהיא נותנת כח בכל האילנות והצמחים. דהיינו, בזמן החניטה שהוא בחדש אייר, אזי יש כח יותר בכל הרפואה, כי אז נותנת הארץ בהם כח, עיין שם.
דורשי רשומות אמרו איר ראשי תיבות (שמות טו, כו): "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני י' רופאך".
ידוע אשר רבנו אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב, סימן כד) ששמחה זו רפואה לכל בין בגשמי בין ברוחני, כי גם חכמי הרופאים אמרו שכל המחלות והחולאים רעים באים לאדם רק מחמת חסרון השמחה. לכן ביותר צריכים להתחזק בחודש הזה להיות בשמחה עצומה, כי זה חודש של רפואות.
וכן מובא מהרב הקדוש מקאזניץ זי"ע בספרו ("עבודת ישראל" – ליקוטים): "הרופאים הסכימו על חודש אייר לסגולה לרפואה". הגם שהם מונין לחדשים, בוודאי נשתלשל העניין מחוכמת ישראל שרומז כי אייר בגימטריא אר"ך שמשם בא הרפואה על שם ארוכה ומרפא, עיין שם.
וכן מובא בספר (בבני יששכר – מאמרי חודש אייר מאמר א): "חודש אייר הוא נבחן ומנוסה בחוכמת הרפואה שהוא מסוגל לרפואה להריק האצטומכא מן העיפושים וחולשת המרה. הטעם נשאר זה בסגולה בחודש הזה.
דהנה, כל החולשות והחולאים על פי הרוב באים מן המאכלים שאינם לפי מזג האדם, והנה בחודש הזה התחיל המן לירד, לחם אבירים, כמו שכתוב (תהלים עח, כה): "לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע".
דרשו על זה, חכמינו הקדושים (יומא עה:): "לחם הנבלע באיברים, ולא היה בא מזה שום חולי ושום מכאוב, נמצא בחודש הזה נתרפאו כל החולאים, על כן נשאר טבע קיים בחודש הזה סגולה לרפואה", עיין שם.
לכן צריכים בחודש הזה להיות רק בשמחה עצומה, כי השמחה היא הרפואה לכל בין בגשמי בין ברוחני, וצריכים לשמח את עצמו, ואת בני ביתו ואת ילדיו.

אשר בנחל, מכתב ב תרמט, אייר התשע"ד

ברכת "רפאנו" – להמשיך על עצמו רפואה שלמה

בני, באומרך ברכה זו, ברכת "רפאנו", תשפוך נפשך אליו יתברך, לבקש בעבורך רפואת הנפש ורפואת הגוף. כי ברכה זו מאוד מסוגלת להמשיך על עצמו רפואה, וכן להזכיר חולה שצריך רפואה.
ועיקר הרפואה הוא על ידי תוקף האמונה בו יתברך. כי יש בני אדם אשר סובלים חולאים ומכאובים רבים, רק מחמת חיסרון אמונה, כמובא בדברי רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, סימן ה).
על כן עיקר הרפואה היא על ידי תיקון האמונה. כי כשנופלים מהאמונה, חס ושלום, באות מכות מופלאות, חס ושלום, שאין מועיל להן רפואות, אבל כשמעלים ומתקנין האמונה, זוכים לרפואה (ליקוטי הלכות, הפקר ונכסי הגר, הלכה ד, אות ל ).
וכל החולאת באה לאדם רק מחמת מידת הגבורה שנתלבשה בו. ולכן מתחילה הברכה בראשי תיבות רי"ו "רפאנו י-ה ונרפא". כי עיקר הרפואה היא רק על ידי המתקת הגבורה שנתאחזה בו.
כי כשאדם מחדיר בעצמו אמונה פשוטה בו יתברך, ויודע ועד אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, ודבר גדול ודבר קטן אינו נעשה מעצמו, אלא בהשגחת המאציל העליון, אז אף פעם לא יחלה.

סידור "עת רצון", תפילת שחרית, ברכת "רפאנו", עמ' רלח