הרב הקדוש המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע, סבל מאוד על רגליו הקדושות, והרבה פעמים היו צורבות כמו אש מרב כאב, ולא היה יכול אפילו ללבוש גרבים, והיה לו רופא דוקטור גורדון, שחזר בתשובה שלמה על ידו, והיה תמיד מתמיה – איך יכול ילוד אישה לסבול סבל כזה, שלא ניתן להסביר.
אבל המגיד הקדוש היה תמיד דבוק באין סוף ברוך הוא, ופעם בערב פסח כאבו לו רגליו במאוד מאוד, והיה הרופא בא לבקרו ולהקל ממנו ייסוריו.
ורגליו שרגליו אדומות כאש, ותמה – איך יוכל המגיד לעשות את הסדר?! והנה בא בליל הסדר, וראה איך שהמגיד הקדוש יושב בראש השולחן, מסובב עם תלמידיו הקדושים, כאילו לא קרה כלום, והיה דבוק לגמרי בו יתברך, והלך הרופא תחת השולחן לבדוק את רגלי המגיד הקדוש, וראה שהן קרות ולבנות כאחד האדם, ולא הבין איך זה קרה.
והנה המצות של המגיד היו אלו שאפה בנו הרב הקדוש רבי אברהם המלאך זי"ע, ורצה הרופא לטעום מהמצות הללו, ולקח מהשולחן כזית מהמצות של המגיד שאפה בנו, ופתאום החל לצעוק בקולות משונים, שנשרפו בני מעיו, ומרוב רעש שעשה, פסק המגיד הקדוש מדבקותו, ושאל: מה קורה כאן? ואמרו לו, שאכל הרופא מהמצות שלו.
אזי זעק המגיד הקדוש: מי ביקש ממנו לאכול?! שתכף ייקח תרופה ויקיא את מה שאכל, וכן עשה, שהקיא את כל מה שאכל, ואמר המגיד הקדוש, שלולא זאת, היו נשרפים בני מעיו.
אשר בנחל חלק ס"ח מכתב י"ד ש.
