חכמינו הקדושים מספרים על רבי חנינא בן דוסא (סנהדרין סז:) : שהיה כל כך דבוק בהקדוש ברוך הוא, שאמר תמיד: "אין עוד מלבדו". וכן אמר (חולין ז:) : אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה; הכל בהשגחה גמורה, לא מקבלים מכה קטנה באצבע הקטנה, אם לא הכריזו קודם בשמים, כל כך היה דבוק בהקדוש ברוך הוא. ולכן הוא זכה לעשות נסים ונפלאות.
והנה הוא גר בדירתו, וישב ולמד והתפלל, והתבודד להקדוש ברוך הוא. יום אחד איבד אדם כמה תרנגולים, שכח והינחם סמוך לדלתו של רבי חנינא בן דוסא, רבי חנינא יצא לחוץ, וראה את האבדה, אך לא ידע למי להשיבה, בכן טיפל בתרנגולים, והטילו ביצים, ומהביצים נעשו אפרוחים, ומהאפרוחים גדלו תרנגולים, וככה נתרבו, עד שהיו למאות, ובבית לא יכול היה לטפל בהם, והטרידוהו ובלבלו דעתו, עד שלא יכול היה ללמוד ולהתפלל כראוי הלך והחליפם בעזים.
יום אחד באו השכנים ואמרו לו : רבי חנינא, העיזים שלכם עושות לנו חורבן והרס בחצר, נכנסות ואוכלות את כל אשר נטענו : ירקות ופירות, נזק גדול הוא יזיקו, הבה ונבדוק אם אמת בדבריכם.
תצא כל עז ליער, ותביא דוב קטן על ראשה בין קרניה, ויהיה זה הסימן שלא הזיקו, וכן עשו, והביאו כל העזים דובים קטנים על ראשן. ונוכחו כולם בצדקת רבי חנינא.
בין כך עבר שם אותו אדם שהניח את התרנגולים, ונזכר שזהו המקום בו הניח את הסל בעבר, ונכנס אל רבי חנינא בן דוסא ושאלו : "היכן התרנגולים שלי?" אמר לו רבי חנינא : "בוא הסתכל בחצר וראה, כל העזים הללו שלך הן, ונטל בעל האבדה אבדתו (עיין כל זה בתענית כה.).
(אשר בנחל חלק סב מכתב י"ב תקפא).
