היה בבני ברק גאון גדול, הרב שך זצ"ל, כשהוא היה צעיר הוא סיים את המסכתות בבא בתרא מאתים פעמים, בבא בתרה זה המסכת הכי גדולה בש"ס, הוא סיים את זה מאתים פעם.
מה שעבר עליו עניות ודחקות אי אפשר להסביר, כבר לא היה לו אבא היה יתום, ובכל הישיבות בר"ח ניסן נוסעים הביתה, צריכים לנקות ולצבוע את הישיבה, ובר"ח ניסן כל הישיבות סוגרים ועד ראש חודש אייר אין ישיבה, קוראים את זה בין הזמנים, אני יודע שאין דבר כזה אצלנו בין הזמנים, בין הזמנים יש פעם אחת בין מיתה לקבורה, אבל בעולם הישיבות המושג הזה מקובל.
אמו של הרב שך היתה אלמנה והזהירה אותו, הנה אני מביאה אותך לישיבה בבר מצווה ואל תחזור הביתה, והנה בא ראש חודש ניסן, הראש ישיבה אמר לו כולם נוסעים הביתה, תיסע גם כן הביתה, והוא לא סיפר לראש ישיבה שאין לו איך לחזור לבית, אני הכרתי את הראש ישיבה שלו : רבי איסר זלמן מלצר, הם היו קרובי משפחה הוא היה חמיו של רבי אהרון קוטלר אני זוכר אותו היטב, הוא שלח אותו הביתה.
הוא לא גילה לאף אחד שאין לו כסף והוא צריך ללכת רגלי, תתארו לעצמכם ללכת מיבנאל עד ירושלים רגלי, זה לוקח ימים שלמים, אפילו נעלים שלמים לא היו לו, ובדרך למד ולמד, בלילות היה יושן בשדות, איך שהגיע לבית, הסוליות של הנעלים שלו כבר היו קרועות, והיה לבוש בבגדים קרועים ובלויים, כשהגיע לבית לאחר שבוע וראתה אותו אימו האלמנה שאלה אותו מה אתה עושה פה? אמרתי שלא תחזור עד החתונה, היה לו כיבוד אב מה גם שהאמא הייתה אלמנה, לכן תכף הסתובב וחזר חזרה לישיבה, בין כך נקרעו לו הסוליות לגמרי, והוא קשר אותם עם ענפי עץ.
כשהגיע בחזרה לישיבה הסתכל ראש הישיבה על הנער ושאל אותו מה אתה העושה פה? ענה לו הנער אימא שלי שלחה אותי חזרה לפה, הסתכל ראש הישיבה על הנעלים ומיד חלץ את שלו והביא אותם לנער היחף, הנער התנגד אולם ראש הישיבה לא הניח לו ואמר לי כשיראו אותי בלי נעלים מיד ידאגו לי, לקח הנער את הנעלים ונכנס חזרה לבית המדרש והחל ללמוד, אבא אין, אמא גירשה אותו לישיבה, הראש ישיבה צועק עליו, והוא יושב ולומד! הביאו לו אוכל היה אוכל, ואם לא, לא היה אוכל אלא המשיך ללמוד וכך גדל להיות הרב שך.
עברו שנים רבות והרב שך היה כבר ראש ישיבה פעם אחת נשא דרשה בישיבה, והראש ישיבה שלו הרב איסר זלמן מלצר ישב גם כן בדרשה, הוא היה צדיק גדול מאוד ועשה ספר עם כמה חלקים שנקרא 'אבן האזל' אני הכרתי אותו היטב מפני כשהייתי ילד קטן אהבתי לראות כיצד לומדים, הוא היה עומד עם סטנדר וכול התלמידים סביבו ומפלפלים אתו ושאואלים אותו שאלות בלימוד, והנה נתנו לו רשות להגיד דרשה והוא סיפר איך הוא למד תורה וסיפר את כל הסיפור הנ"ל, רבי איסר זלמן מלצר כששמע את הסיפור החל לבכות, וביקש מהרב שך את מחילתו מכיוון שלא ידע שהוא יתום, וכמובן שהרב שך מחל לו וסיים את דרשתו כך למדתי תורה.
הוא היה גר בבני ברק והיה הראש ישיבת 'פונבי'ז' והיה הלוויה של החזון איש, כל בני ברק הלכו ללויה, גברים נשים וטף וכן באו מירושלים ושאר הערים שסביב, והיה לוויה גדולה, הוא הלך כברת דרך וחזר ללמוד בישיבה, בדיוק היה שם בחור אחד למד שם, כל הישיבה הייתה ריקה כי כולם היו בלוויה, והבחור הזה סיפר, שהרב שך הגיע ונשק את המזוזה, ושר לעצמו: 'טוב הכלב החי מהאריה המת', שלמה המלך אומר בקהלת (פרק ט' פסו' ד'): טוב כלב החי מהארי המת, הנה לוויתי את האריה ואני סתם כלב, אבל יותר טוב כל זמן שאני חי שאשב ללמוד והתחיל ללמוד. כולם היו עסוקים והלוויה התמשכה חמש שעות ולו היה חבל על הזמן כל רגעי יכול ללמוד, ולכן שר טוב הכלב החי מהאריה המת, מי יותר טוב אריה או כלב? וודאי שאריה, אבל טוב כלב שהוא חי מהאריה המת וכך התחיל ללמוד
אם אתם זוכרים את בני ברק, היום היא עיר גדולה ,אבל אני זוכר שבני ברק הייתה מלאה חול,חסידות ויז'ניץ היו הראשונים שבחרו שם מקום, והקימו שיכון ויזניץ, ה'חזון איש' בירך את ראש העיר הראשון קראו לו רבי יעקב הלפרין, אביו של רפאל הלפרין שחיבר את האנציקלופדיה החרדית, שהיה גיבור גדול וקיבל גביע על הגבורה שלו ,ואחר כך חזר בתשובה, והחזון איש ברך שמי שהתגורר בבני ברק לא יקרא לו כל רע, וראו בחוש שסאדם חוסיין זרק 39 סקדאים שכל אחד יכול למחוק עיר וכולם עברו מעל בני ברק ונפלו בשדות אף אחד לא נפל בבני ברק, הוא רצה לעשות עיר של תורה וכיבד מאוד את הצדיק ה'אמרי חיים' מויז'ניץ, הוא חיבר ספר 'אמרי חיים ' על התורה, והקים שם הראשון את 'שיכון ויז'ניץ' מפני שרצה להקים עיר של תורה ולא אכפת לו מי הם היו חסידים, ליטאים העיקר שיהיה עיר של תורה.
(שוכתב מתוך דרשה שנמסרה לבחורים בשיעור לבחורי הישיבות והאברכים יום חמישי פרשת בשלח, ט' שבט ה'תשע"ב מאת כ"ק מוהרא"ש זיע"א – הצדיק מיבנאל)
