ובמה שאתה כותב, שנתבלבלה תפילת שחרית אצלך, וזה מבלבל אותך. חמדת לבבי העקר להיות רגיל בשכחה (עין שיחות-הר"ן, סימן כו), ולשכוח את העבר, ולעשות בכל רגע התחלה חדשה, ולעולם אסור להתבלבל מהעבר יהיה איזה עבר שיהיה וכו', אפילו נופל ברגע זה במה שנופל, ברגע שני הוא כבר אדם אחר וענין אחר, וכבר בא בעולמות אחרים, כן מובא בכתבי האריז"ל, ואי אפשר לעמוד על דבר זה מרב דקותו, כי הוא דבר רוחני, אשר אין לנו בו שום תפיסה כלל, על-כן עלינו להשליך שכלנו הפגום וקטנות דעתנו, ולציית לרכנו ז"ל, שהזהירנו מאד לשכוח את העבר, ולהעבירו לגמרי מדעתו, ולהתחיל בכל רגע התחלה חדשה. ודבר זה נוהג כל היום, שההכרח שיעבר על האדם מה שעובר, כי הלא הוא איננו מלאך, והוא מסבב בגשם כזה ובחושך כזה ובין אומות העולם וכו'. וזה עיקר גדולתו של האדם יותר ממלאכים, שהוא מסובב בחשכות ובדחקות כזו, ואף-על-פי-כן הוא מתחזק ומתחדש, זה חשוב אצלו יתברך יותר מהכל, ורק בשביל זה הייתה כל הבריאה, שיהיה אדם מסובב במניעות ובבלבולים, בקטנות, בנפילות ובדחקות כאלו, והוא יעמד כנגד הכל ויתחדש וכו', ועל-כן כל מה שהוא מסבב בחשך וירידות ונפילות וקטנות יותר וכו' וכו', שזהו מה שאמרו חז"ל (ברכות לד:): מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים גמורים אינם עומדים, כי זה בעל התשובה יש לו ניסיונות כאלו, ואף-על-פי-כן הוא מתחזק, על-כן מעלתו גבוהה מאוד.
וכבר אמר התנא (אבות ה, כו): לפום צערא אגרא; (כפי גודל הצער כך השכר) והנה בתפלה גילה לנו רבנו ז"ל, שהעיקר לקשר את המחשבה אל הדיבור, שיכוון מה שאומר, אשר יש להשם יתברך מזה תענוג גדול (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן צז), ואף שבתוך כך נכנסים לו בלבולים ומחשבות זרות, אל יסתכל עליהם כלל, ובדרך הילוכו הוא מפיל קליפות רבות שהן המחשבות הזרות שנבראו מפגמיו וכו'.
וזכור גם-כן דברי רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן צט) על הפסוק (דברים ג, כג) : "ואתחנן אל ה"' – בין בדבקות ובין שלא בדבקות, כי בעת ההיא לאמור, כשתהיה לו פעם תפלה שגורה, אז יעלה גם את אלו התפילות המבלבלות וכו', עין שם; וצריך להרגיל עצמו לומר את השלש תפילות המבלבלות וכו', עין שם;
וצריך להרגיל עצמו לומר את השלוש תפילות: שחרית, מנחה, מעריב, כתינוק מילה במילה. ואמר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן ח'), שהם בונים לאדם שלושה מוחין, שיוכל לעמד נגד כל התאוות והמידות הרעות, כי השלוש תפילות הן מחנה ישראל וכו', עין שם; ואמר רבנו ז"ל (שם, חלק א', סימן נה), שהם ממשיכים את זכות האבות וכו', עין שם.
ועל-כן, אהובי, אחי, חזק ואמץ על-כל-פנים מעכשיו להתחיל מחדש, ואל תבלבל דעתך משום דבר שבעולם, ובפרט ממה שכבר עבר. והנה חז"ל אמרו (בוכות לב :): חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפילה וכו', כדי להכין לבם להתפלל אליו יתברך בדבקות אמת. ושמעתי מאנשי שלומנו, שמה טוב ומה נעים, שקודם כל התפילות הקבועות: "שחרית, מנחה, מעריב", יתבודד עמו יתברך על-כל-פנים עשרים דקות, ויתיישב היטב היכן הוא בעולם ומה תפקידו בחייו בעלמא הדין, ויראה להסיר את כל המחשבות הטורדות אותו, ויכון היטב, ויכניס בדעתו שמי יודע אם יזכה בזה העולם להתפלל עוד פעם, כי מי יודע מה ילד יום, ועל-כן טוב מאד מטעם זה להקדים את התפלות הקבועות: שחרית, מנחה, מעריב, קודם כל העבודות, ותכף-ומיד כשמגיע זמן התפילה, יזדרז ויעמד להתפלל.
ואמר רבנו ז"ל: לפי גודל מעלת מדרגת התפילה, מי יודע אם יזכה עוד פעם להתפלל, ובפרט מנחה צריך לראות להתפלל תכף-ומיד כשמגיע זמן תפילתה, ואל ידחה זאת עד בין השמשות, בשעה שכבר חושך, כאשר נוהג עכשיו, שהבעל-דבר מתלבש במצוות להתפלל אחר השקיעה, ועל-פי-רב מתפללים כבר כשהשמים זרועים כוכבים. (ודבר זה תוכל לראות בעצמך, אם תסתכל בעין אמת, כי כיון שהותר לדחות את תפילת המנחה אחר השקיעה, חושב שאם יתפלל מאחר יותר, יהיה חסיד גדול יותר וכו'). ועל-כן צריך להיזהר מאוד מאוד בזה, ולא לחינם הזהירונו חז"ל הקדושים (ברכות ו :): לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת המנחה. וכן בתפלת שחרית האריך הרבה מוהרנ"ת ז"ל לדבר מזה (עין לקוטי-הלכות, פקדון, הלכה ד'). והנה רבנו ז"ל הזהירנו להתבודד עמו יתברך בכל יום על-כל-פנים שעה אחת, ואמרו אנשי שלומנו, כי מובא בשלחן ערוך, אשר שעור מליחה הוא שעה, ובשעת הדחק עשרים דקות, וכבר ידוע שיסוד דעתו של רבנו ז"ל הוא תפלה והתבודדות, שזהו בעצמו דעת הצדיק, ומובא בלקוטי-מוהר"ן (חלק א', סימן כג), שהצדיק נקרא מלח וכו', עין שם ; ועל-כן צריך לראות למלח את עצמו במלח הצדיק, שהוא תפילה הדמים הרעים ממנו, שמשם בא והתבודדות, ועל-ידי-זה יצאו היצר הרע (עין שם, סימן עב).
על-כל-פנים יתבודד בכל יום שעה אחת, שהוא שעור מליחה, ואם אי אפשר, שהיא שעת הדחק, יחלקו לשלש פעמים עשרים דקות, ובאופן כזה לחטוף בכל יום כשתי שעות התבודדות. תכף-ומיד כשאתה קם, תתבודד ותתיישב בדעתך, ותבקש ממנו יתברך, שכל היום ילך לך כסדר ובקדושה, וכן קודם השנה, גם-כן ראוי לך להתיישב איך עבר היום, ולבקש ממנו יתברך, שימחל לך, וכן באמצע היום לחטף איזה זמן, ולהתיישב היכן אני בעולם, וכן קודם כל תפילה, ובאפן כזה בכל פעם עשרים דקות (שאינו דבר קשה
כל-כך) תזכה לחטף הרבה תפלה והתבודדות שהוא העיקר והיסוד שהכל תלוי בו ברוחניות ובגשמיות.
והעיקר שלא להתבלבל משום בריה שבעולם, אתה עשה את שלך, כי סוף כל סוף תצטרך לשוב אליו יתברך, ועל-כן מה טוב ומה נעים להקדים עכשיו, ולשוב אליו יתברך בעודו בגופו, שאז יזכה להתלבש בגוף קדוש מגן-עדן (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן פג), ולא יהיו לו שום עונשים וזיכוך הגוף וכו' ודו"ק. וכן צריך תמיד להתיישב: "אין לי בעולמי רק אותו יתברך, ומאחר שאיני צריך להתבלבל כלל יהיה איך שיהיה, ואז יחיה חיים נצחיים כי עיקר המרירות הוא כשמסתכל תמיד על אחרים, וכן הוא מתפעל מה
שאחרים מדברים ממנו – בין לטוב ובין להפך, שאז הוא מלובש בצביעות, ורוצה שישבחו אותו, אבל כשזוכה לבטל עצמו אליו יתברך אז יכול להתפלל אפילו בין אלפי אנשים ולא יבלבלוהו.
(ועין בלקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן סו), שפרש רבנו ז"ל מאמרם ז"ל (ברכות ו:): הנצרך לבריות פניו משתנות לכמה גוונין, הינו האמת שלו נשתנית וכו', נויל ער וויל געפעלן פאר יעדעם איינעסד, עין שם).
ההכרח לקצר מרב טרדות שעוברות עלי, וכל זה אני כותב לך בדרך.
אשר בנחל חלק ח מכתב תתפא
