כמאתיים אנשים גדשו את בית מדרשו של כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א לכבוד ההילולא של הצדקת מרת מלכה ע"ה.
כ"ק מוהרא"ש שליט"א עשה סיום על ששה סדרי משנה ועל מסכת שבת, לאחר מכן דיבר בשבחה של הצדקת כ"ק אחיו הגה"צ שליט"א (זי"ע) [רבי בנימין שיק גאב"ד טאקאי]. וסיפר סיפורים נפלאים מגודל מסירות נפשה עבור יתומים ויתומות לחתנם ואיך שביתם היה תמיד מלא אורחים שבאו לקבל אוכל.
לאחר מכן דרש כ"ק הגה"צ מוהרא"ש שליט"א (זי"ע) וקישר את סוף הששה סדרי משנה להתחלתם ואמר, המשנה האחרונה במסכת עוקצין מסיימת: " אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשר עולמות, שנאמר (משלי ח') "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר (תהילים כ"ט): "הוי"ה עוז לעמו יתן הוי"ה יברך את עמו בשלום.
והנה זה ידוע שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל תרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, ורבנן הוסיפו עוד ז' מצוות וביחד הם מספר כת"ר, שזה הכתר של כל בר ישראל כשמקיים את המצוות, ושכרו הרבה מאוד, ומאיר עליו אור וזיוו וחיות ודביקות אלוקי, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא תצא) רמ"ח מצוות עשה יש בתורה כמניין אברין שבאדם ובכל יום ויום צועקים על האדם עשה אותנו שתחיה בזכותנו ותאריך ימים, ושס"ה מצוות לא תעשה כמנין ימות החמה ובכל יום ויום מזמן שהחמה זורחת ועד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה אל תעבור בי את העבירה הזאת ואל תכריע אותך ואת כל העולם כולו לכף חובה, נמצא שהאברים של האדם צועקים אליו בכל יום שתעשה את המצוות התלויות בנו ובזכות זה תאריך ימים, וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ו): אשר משה רבינו מלובש בכל אחד ואחד מישראל בכל אבר ואבר, ומזכיר כל אבר ואבר שיעשה המצוה השייכות לאותו אבר, כי הרמ"ח מצוות עשה הם כנגד הרמ"ח איברים, ועל כן משה רבינו נקרא "מחקק", שהוא גמטריה רמ"ח, היינו שמשה מזכיר את הרמ"ח איברים של האדם שיקיימו את מצוותיו יתברך בכל יום, וכמו כן כל יום מהשס"ה ימים שבשנה צועק על האדם אל תעבור בי עבירה. וכשאדם זוכה לקיים את התרי"ג מצוות דאורייתא ושבע מצוות דרבנן אשר ביחד עולים כת"ר על ידי זה נמשך עליו אור אלוקי מכת"ר העליון.
שכר מצוה
והנה חכמינו הקדושים אמרו (קידושין ל"ט:) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אך מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ה'): שאם אדם זוכה לקיים את המצוות בשמחה עצומה על ידי זה מקבל שכר גם בעולם הזה, כי השמחה של הקדוש ברוך הוא מלובשת בהמצוות, כי הם אחדותו, ומי שעושה המצווה בשמחה מהמצוות בעצמה נמצא שנכנס בהשמחה שבמצווה הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא, שמשמח במעשיו יתברך, ואז נעשה ייחוד גדול מאוד בסוד (תהילים קמ"ט): "ישמח ישראל בעושיו", עם כל זאת בזה העולם מקבלים רק חצי שכר, כי כפי מעלת וגדולת וקדושת המצוות שהם אחדותו יתברך אין מתן שכר בעולם הזה לשלם על המצוות, כי המצווה היא רצונו יתברך, והרצון הוא אין סוף, ולכן בזה העולם לא יכולים לקבל שכר אין סופי, כי אדם בזה העולם מוגבל בזמן ובמקום, אך חצי מהשכר כן יכולים לקבל בזה העולם. וזה שאמר התנא: "עתיד הקדוש ברוך הוא, להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשר עולמות" ומה החשבון של ש"י עולמות, אלא חצי ממספר כת"ר הוא ש"י זאת אומרת שש"י עולמות, אורות צחצחות, אור אלוקי, דביקות עליונה, יכולים עוד לזכות בזה העולם אם מקיימים את המצוות בשמחה, וכמאמרם ז"ל (ויקרא רבה פרשה ל"ד סימן ח'): כשיהא אדם עושה מצווה יהא עושה אותה בלב שמח, והנה יש מצוות שאי אפשר לקיימם, כגון מצוות ששייכות לכהן, או מצוות ששייכות רק בארץ ישראל, כגון מעשרות ושביעית וכו', וכן מצוות ששייכות רק לבני אדם מסוימים, ואם כן איך יכולים לקיים את התרי"ג מצוות? על זה בא מאמר התנא ואומר: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", ולכאורה לא מובן איזה קשר יש לזה למה שאמר לפני כן, אלא על ידי שנשמות ישראל יאחדו את עצמם ביחד ויחיו בשלום, על ידי זה נעשים קומה שלימה, וכשלומדים את כל התרי"ג מצוות הרי זה כאילו קיימו אותם בפועל, כי אין עוד דבר יותר חשוב משלום ואהבה בין נשמות ישראל, אשר הס"מ אורב על זה מאוד מאוד ועושה כל מיני פעולות שבעולם שלא יהיה שלום בין נשמות ישראל, ואמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה ח' סימן ט'): גדול השלום שכל הברכות כלולים בו, וכן אמרו (במדבר רבה פרשה י"ב סימן ד') לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא על מנת שיהא שלום בין הבריות, ולזה זוכים על ידי מידת החסד שאחד עושה עם השני, ובזה הוא מגלה שהוא אוהב את הבריות, כי הוא עושה חסד עם הזולת וחפץ רק בטובתו, וזה מראה שהוא מזרע ישראל, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ביצה ל"ב: ( כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו, נמצא כשרואים יהודי שאוהב לעשות חסד עם הזולת, ומרחם עליו, בידוע שהוא זרע קודש מחצבתו, ולהיפך אם רואים אדם שתמיד רק עוסק בפירודים בין נשמות ישראל, בזה הוא מראה שהוא בכלל אינו מזרע ישראל, ומכל שכן מי שמרבה מחלוקת ורק עושה פירודים בין נשמות ישראל, ברור כשמש שבמשך הדורות נתערבו והתבוללו במשפחה זו, גוים ערלים, וכמאמרם ז"ל (קידושין ע"א: ) אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד מהן, ואין מניחין אותו לדבק אחד בחברו.
מאימתי קורין את שמע
ולכן מתחילין הששה סדרי משנה "מאמיתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", והתחיל התנא עם מצוות קריאת שמע שהיא אמונה בו יתברך, ועיקר שלימות האמונה הוא כשהולך לאדם ההיפך מכל מה שהוא רוצה וכל מה שהוא עושה רע ומר לו מאוד, שקמים עליו רשעים ארורים, וחולקים עליו, ומציקים לו ומצערים אותו, ומדברים עליו כל דבר אסור, ושופכים את דמיו, ומוסרים אותו במסירות למלכות, ומעלילים עליו עלילות רשע, ואף על פי כן הוא מתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ויודע ועד אשר בכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, לראות אל מי יפנה בעת צרה, זה שלימות האמונה, ותלה מצוות קריאת שמע בשעה שהכהנים שהם מידת החסד הולכים לאכול תרומה אשר זה מאכל של צדקה, כי תרומה זה צדקה לכהן, ולכן כשבר ישראל מתחזק באמונה פשוטה בו יתברך ועושה חסד וצדקה עם הזולת שזה מידת הכהנים, על ידי זה מתברכים בעשירות גדולה, וזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה י"ב סימן יא') אברהם הפריש מעשר תחילה, שנאמר (בראשית י"ד): "ויתן לו מעשר מכל", והקנה לו הקדוש ברוך הוא שמים וארץ וכו', וכן הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל שאם יעשרו תבואתם יברכם בעושר שנאמר "עשר תעשר" עשר בשביל שתתעשר.
מידת החסד
והאריך כ"ק מוהרא"ש שליט"א לספר על מידת החסד והצדקה של אמו הצדקת ע"ה, שמגיל קטן הוא זוכר איך שהיו עניים ואביונים בני טובים סועדים על שולחנם, וכן הייתה אמו הצדקת ע"ה טורחת ומתייגעת עבור יתומים ויתומות פליטי השואה לחתנם, ובזה עסקה במסירות נפש גדולה מאוד, והאריך בדברי התחזקות והתעוררות על פי דברי רביז"ל כדרכו. גם ביבנאל התאספו כל אנשי שלומנו, אנשים נשים וטף ועשו סעודת הילולא גדולה לכבוד הרבנית הצדקת ע"ה אשר רבות מבנות אנשי שלומינו חסידי ברסלב נקראים על שמה זכותה תגן עלינו.
