שיחות וסיפורים מכ"ק מוהרא"ש זי"ע בעניין – "מלמד", שיחות ועצות הנצרכות לכל אדם העוסק במלאכת הקודש.
ז.
כשהייתי בגיל שבע היה לי מלמד שלימד אותנו חומש מרשת השבוע, ומלבד זאת לימד אותנו נביאים והיה לומד את זה בצורה כזו שאשר המחיש את הלימוד בצורה מוחשית, שהרגישו שנמצאים בעת הסיפור, נח בתיבה וכו', אברהם עם העשרה ניסיונות וכו', יצחק בעת העקידה וכו', יעקב עם לבן וכו', ויוסף עם אחיו, וממש הלביש את כל הלימוד אשר התלמידים היו חלק מפרשת השבוע והצליח ללמד את כל הכיתה במשך שנה אחת כל ספר יהושע וספר שופטים, וספר שמואל א', ושמואל ב', עד ספר מלכים פרק ח', והמחיש את כל הסיפורים בצורה חיה כזו, אשר כבר עבר עלי מאז שלמדתי את זה חמישים וחמש שנה, ועדיין זכור לי הכל כמו תמונה חיה, איך שיהושע כבש את השלושים ואחד מלכים, וכל מעשיו של כל שופט בפרטיות, דבר כזה שאי אפשר להסביר איך יכולים להמחיש לילדים בגיל כה צעיר, את הלימוד בצורה מוחשית, ובספר שמואל את כל הסיפור איך שחנה אבה ומתחננת אל הקדוש ברוך הוא, והולידה את שמואל, ואיך שמגיל קטנות הוא כבר משרת במשכן, ומדבר על הקדוש ברוך הוא, ושאול המלך, ובפרטיות מה שעבר על דוד המלך, כל רדיפותיו שרדפו אותו ואת כל מעשיו איך שברח תמיד אל הקדוש ברוך הוא, והלימוד היה כל כך חי ומוחשי עד שאפילו שעברו חמישים וחמש שנה עוד אני זוכר את זה ממש כמו חי וזה פלא על גבי פלא.
המלמד הזה היה ידוע בכל ירושלים בשם ר' יעקב מלמד, והיה מלמד מומחה עד מאוד, וכשזכיתי להתקרב אל רביז"ל, ואחרי שנים כשיצא לי לדבר עם אנשי שלומנו, וסיפרתי להם מהמלמד הזה, ענו ואמרו לי הרי זה אחד מאנשי שלומנו, ברסלבער חסיד, ושמו ר' יעקב קלמנוביץ ז"ל, והוא היה אדם מיוחד במינו עובד השם גדול מאוד, והכל בהצנע לכת, עד שאפילו בין אנשי שלומנו לא ידעו את עבודתו ויגיעתו בעבודת השם יתברך, וסיפרו לי אנשי שלומנו שהוא היה אומר, ביום שאין לו התבודדות קודם אור היום, ביום הזה כבר קשה לו ללמד את הילדים, ודרכו היה שקם בחצות ולומד שיעוריו ואחר כך היה מתפלל על כל תלמיד ותלמיד בפרטי פרטיות שיצליח, ובסוף ימיו הוא התפאר שזאת פעלתי אצל השם יתברך, ששום תלמיד מתלמידי לא יצא לתרבות רעה חס ושלום, ובכה תמיד לפניו יתברך שכל תלמיד מתלמידיו יהיה צדיק ועובד השם, ואז התחלתי להבין איך הצליח להמחיש את הלימוד בצורה כל כך מוחשית, כי אם מלמד מתבודד עמו יתברך, זוכה לישוב הדעת אמיתי, ועל ידי זה יוכל להעביר את החומר לתלמידים בצורה כזו שיבינו כל כך טוב.
ט.
אני זוכר שמידי פעם לקח תלמיד אחד והעמיד אותו לפני הארון קודש, וציווה אותו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, והוא היה אומר את התפילה באידיש, והילד אמר אחריו מילה במילה וכך החדיר בתלמידים עוד מגיל קטנות אשר אם צריכים משהו אין עצה אחרת אלא לגשת אל הארון קודש ולנשק את הפרוכת, ולבקש ממנו יתברך כל מה שצריכים, וכן היה מחלק לכל אחד מטבע ואחר כך עבר עם קופת צדקה והיה אומר עם קול נעים שיר מיוחד עם כל הכיתה: "הריני נותן צדקה לעניים וליתומים ולאלמנות, אנא ממך השם יתברך, זכיני לעזור תמיד לעניים ולנצרכים ולא אקצץ בצדקה, רק אתן ביד רחבה ונפש חפיצה, ובזכות זה תציליני מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה ולא אהיה נצרך לבריות, אלא תמיד אוכל לתת לזולת" וכו', והיה מחזה נהדר איך שכל ילד הכניס את המטבע בקופת הצדקה אחר תפילה קצרה כזו, וזה נקרא חינוך אמיתי, ומי יתן שגם היום המלמדים יהיו. מסורים כל כך אל התלמידים כמו המלמד הזה, ומכל המלמדים שלמדתי אצלם, אני זוכר רק אותו ועוד מלמד שהיה כמעט בדוגמתו שגם הוא הסתובב בין אנשי שלומנו.
י.
רביז"ל הקפיד מאוד שאנשיו לא יהיו מלמדים, ואמר: במשא ומתן אם לוקחים כסף מהזולת עדיין יכולים תמיד להחזיר לו את זה אבל מלמד שעושה מלאכתו רמיה וגונב את הזמן מהתלמידים, את זה אף פעם לא יכולים להחזיר, ואין על זה מחילה עולמית. וכבר אמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא כא:) על פסוק (ירמיה מ"ח): "ארור עושה מלאכת ה' רמיה" זה שאינו מדקדק ללמוד היטב עם התלמידים, וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה, הלכות תלמוד תורה סימן רמ"ה סעיף י"ז): "מלמד תינוקות שמניח את התינוקות ויוצא או שעושה מלאכה אחרת עמהם או שמתרשל בתלמודו, הרי זה בכלל "ארור עושה מלאכת ה' רמיה", לפיכך אין להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרוא ולדקדק. הגה: ואין למלמד להיות נעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמד וכן לא יתענה או לעצור במאכל ומשתה או לאכול ולשתות יותר מדאי, כי כל אלו הדברים גורמים שלא יכול ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין ליה, ועונשו קשה מאוד".
ולכן צריכים מאוד להזהר את מי לוקחים למלמד תינוקות, שיהיה רק ירא שמים גדול מאוד, כי התלמידים לומדים מרבים את רב חכמתם, ולכן צריכים לשמור מאוד מאוד שמלמד תינוקות של בית רבן יהיה יהודי עם זקן ופאות, וידקדק מאוד ללכת בכל יום למקוה, והיה זהיר ושמור מאוד שלא יצא עליו שום שם רע חס ושלום, כי הרי הוא מלמד תינוקות של בית רבן, בני הקדוש ברוך הוא, שכל העולם עומד על הבל פיהם, וכן יקבע עיתים לתורה, ויהיה בעל מידות טובות ובעל דרך ארץ גדול, וכך יהיה דוגמא חיה לתלמידיו.
יא.
רביז"ל מאוד הקפיד על מלמד שמשכיר את עצמו לעיר אחרת ואינו בביתו הרבה חודשים, והיה על זה הקפדה גדולה ממנו ז"ל, כי אמר שמלמד צריך להיות בביתו, בשביל שיהיה זהיר מאוד בקדושה וטהרה בלי אשה הוא פגום מאוד, ולכן רביז"ל גינה מאוד מלמד שמשכיר את עצמו לעיר אחרת, ואינו נמצא בביתו זמן שלם, וקראו בלשון גנאי מאוד.
יב.
רביז"ל הקפיד מאוד לא להרביץ לילדים ולא לדחוק עליהם את הלימודים, אדרבה בזה שמקלים מהם על ידי זה הם קולטים את הלימוד ביותר, ובאמת מלמד אסור לו להתענות ולסגף את עצמו בשום סיגופים ובפרט בסיגופי שינה, כי אם לא ישנים אין לו ישוב הדעת, והוא עצבני, והוא נותן מכות לתלמידיו, ואדם כזה אסור לו להיות בשום פנים ואופן מלמד, כי צריך לדעת שמלמד זה מלאכת השם, מלאכה קדושה עד מאוד, ואינו מלאכה כשאר מלאכות, כי זה האחריות הכי גדולה להיות מלמד, ומי שמרגיש שאין לו את האחריות הזה, אסור לו להיות מלמד תינוקות של בית רבן, כי אפילו אם הוא צריך פעם לצעוק על התלמידים, גם כן צריך לעשות את זה עם חכמה עצומה ולהראות כאילו הוא ברוגז, אבל לא שיהיה חס ושלום בכעס ורציחה על התלמידים, יהיה איך שיהיה, ועיקר חכמת המלמד שיכול להחזיק את הכיתה, וירצו ללמוד, ושתהיה בכיתה תמיד אוירה של שמחה, ולא של מתח ופחדים, ורק זה נקרא מלמד מומחה שיכול להוריד את עצמו אל התלמידים, ולהסביר להם שאפילו החלש יהיה לו רצון ללמוד, ומלמד כזה הוא ברכה.
יג.
העולם חושבים שמלמד הוא מיותר, ולכן מזלזלים בפרנסתו, ובאמת אין לך עוד שטות גדולה מזו, כי מה עוד יותר חשוב לאדם כמו הילדים שלו, כי זה מה שישאר ממנו, והמלמד מחזיק את הילדים שלו רוב היום, ומתייגע עמם, ולכן כל בר דעת ובעל שכל צריך להבין שצריכים מאוד מאוד לכבד את המלמדים של בניו ולהשתדל שיהיה להם פרנסה בריווח כי כל יוכלו ללמוד עם התלמידים ויהיה לו הרבה נחת מילדיו, ואלו שמקמצים לא ליתן למלמדים משכורתם עתידים ליתן את הדין, וכן ההורים שלא משלמים שכר לימוד, לא יצליחו בילדיהם, ומספרים מצדיק אחד כשבאו לבקש ממנו ברכה על ילדים טובים היה דרכו לומר האם שלמת שכר לימוד לבנים ולבנות שלך? כי אם לא מה שווה הברכה שאני מברך אותך, כל כך הקפיד לשלם למלמדים את משכורתם בזמן, ובאמת כבר אמרו חכמינו הקדושים (ביצה טז.): כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות והוצאות יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו, הרי שלך לפניך שאם מוסיפים שכר לימוד מוסיפים לו מן השמים.
יד.
יש דיבור מרביז"ל: "איני רוצה שאנשי יהיו שוחטים או מלמדים עם כל זאת איפה שיש שוחט או מלמד רציתי שיהיה מאנשי", כי באמת מי שמקורב לרביז"ל והוא מתבודד בכל יום עמו יתברך, שורה עליו יראת שמים גדולה מאוד, ואת זה הוא מחדיר בתלמידים שלו, כמאמרם ז"ל (ברכות ו:) כל אדם שיש לו יראת שמים דבריו נשמעין", וראו בחוש במשך כל הדורות אשר שוחט או מלמד ברסלבר חסיד, היה עניין אחר לגמרי, כי על ידי ריבוי ההתבודדות, נכנס בו יראת שמים שלימה, וזה נכיר כבר בכל הליכותיו, ולכן צריכים מאוד להקפיד על הבשר מאיזה שוחט לוקחים וכן להקפיד מי הם המלמדים של בניו, וכדאי לרדת מפעם לפעם לתלמוד תורה ולבדוק איך המלמד מתנהג עם התלמידים.
טו.
הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו אמר: שביותר התלבש הסמ"ך מ"ם על השוחטים ועל סופרים ועל מלמדים, כי אם הוא תופס את שלשתם, אזי כולם תחת ממשלתו, כי שוחט שמאכיל טרפות ונבלות, וסופר קל וריק ופוחז גורם ששנים על גבי שנים לא מניחים תפילין רחמנא ליצלן, ומכל שכן מלמדים ריקים ופוחזים, הם מאוד מסוכנים עבור הילדים, כי בנקל להכניס בילדים דעות נפסדות רחמנא לישזבן, ולאמלל אותם לכל החיים, ובפרט בעיתים הללו שרוח הכפירות והאפיקורוסות מצויה על הרחובות עם דעות נפסדות צריכים מאוד מאוד לשמור מי המלמדים של הילדים, ואל יקל בדברים אלו כי בנפשו הוא, ואשרי מי שזוכה להביא את ילדיו, אל מלמדים יראי השם וחושבי שמו, ומרבה בתחנונים בכל יום על הצלחת ילדיו כי רק זה מה שמועיל וצריכים מאד לשמור עם מי הילדים מתחברים, וכפי שמשקיעים בילדים כך מוצאים מהם.