הרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל סיפר שפעם נסע לעיר קיבליטש לבקר את חמיו וחמותו, והיה זה ביום ט"ו בשבט באמצע החורף הקשה, ובעת חצות לילה רצה ללכת לטבול במקווה, אולם המקווה הייתה קרה ביותר, כי נשבר אז תקרת המקווה ושלג רב נכנס בפנים, והיה צריך לעמול הרבה לפנות את השלג הרב כדי שיוכל לטבול בו.
ומחמת שהיה עבודה קשה שיגע וטרח לסלק את השלג, והיה קר לו מאוד מאוד, לזאת התחיל להסתפק לגמרי אם ילך לטבול, כי נתקרר מאוד, והלך משם בדרכו חזרה לבית סב אשתו, אבי חמותו ר' יעקב ישעיה ז"ל, שלא היה מאנשי שלומנו אך היה נזהר מאוד גם הוא בסדר אמירת תיקון חצות מידי לילה בלילה, והוא היה אדם גדול במעלה בצדקות וחסידות, ובפרט הצטיין במידת הכנסת אורחים, וכשנכנס אליו ושאל בשלומו.
ובתוך דיבורו ענה ואמר לו ר' יעקב ישעיה ז"ל, פעם אחת שהה כאן בעיר, יהודי אחד והבחין ר' יעקב ישעיה ז"ל, שהיהודי הזה זהיר הוא מאוד בטבילת מקווה, ומצא חן בעיניו עד שהזמינו להתאכסן בביתו, וסיפר לו האורח בין דבריו סיפור זה: הייתי פעם חולה ברגלי מאוד מאוד, עד שהחלה רגלי להירקב ממש והיה חשש שכול גופי יורעל ממנה, ונסעתי כל עוד נפשי באפי לווינה לאיזה רופא גדול, ואמר לי הרופא: אין שום ברירה אלא תיכף ומיד לכרות את הרגל, שאלתי את הרופא אולי אפשר לחכות עם ניתוח זה עד למחר, ענה לו הרופא: מחר כבר לא יהיה את מי לנתח… והמשיך האורח לספר, הייתה לי תשוקה עצומה קודם ללכת למקווה לטבול, והתעקשתי ואמרתי לעצמי הנה כעת כשהולכים כבר לכרות לך את הרגל, ותישאר כל ימי חייך ללא רגל, לכל הפחות לך וטבול במקווה עם הרגל לפני כריתתה, ובכן התגברתי בכל כוחי והלכתי למקווה וטבלתי בו מתוך ייסורים קשים ונוראים, ותיכף ביציאתי מהמקווה הרגשתי הקלה ושינוי ברגל, ההרגשה הייתה חזקה כל כך עד שאמרתי לעצמי אני לא הולך יותר לרופא לכרות את הרגל, למחרת הלכתי שוב בייסורים קשים ונוראים לטבול במקווה, ואחר הטבילה שוב הרגשתי שינוי גדול מאוד, ממש הקלה גדולה מאוד, וכך הלכתי כמה ימים למקווה ובכל יום הרגשתי טוב יותר עד שהתרפאתי לגמרי.
ומאז אני זהיר מאוד בטבילת מקווה. וסיים האורח את סיפורו כהיום אני עני כי בעת חוליי כשכל הרופאים התייאשו מרפואתי, וחשבתי שאני הולך למות חילקתי את כל הוני ורכושי בין יורשי ולא נשאר לי כלום.
ועכשיו אין מי שירחם עלי, ואני נע ונד מעיר לעיר. כך סיפר ר' יעקב ישעיה ז"ל משיח לפי תומו את הסיפור אל נכדו ר' לוי יצחק ז"ל, וכששמע זאת ר' לוי יצחק ז"ל, כבר היה לו תירוץ על ספקו שהיה לו, אם כן ללכת למקווה, או לא ללכת למקווה, כי היה לו קר מאוד, והתייגע לפנות את השלג מהמקווה, ותיכף ומיד רץ אחר כך אל המקווה וטבל בתוך המים המושלגים.
