בשו"ת אשר בנחל (חלק מו' מכתב ח' שפה.) מובא סיפור נפלא על מעלת אמונת חכמים, ואל איזה ישועות גדולות ונפלאות ניתן לזכות על ידי שמצייתים את הצדיק בתמימות ופשיטות בלי לשאול שאלות. קראו ותחי נפשכם.
מספרים על הצדיק הקדוש רבי חיים מצאנז זי"ע, בעל מחבר ספר "דברי חיים", שהוא היה גדול מאוד בתורה, למד הרבה מאוד בהתמדה רבה, היה גדול בתפילה, ועסק בתפילה במסירות נפש, והרבה בצדקה ובגמילות חסדים, ועזר לכל העניים, והיה לו כוח גדול מן השמים לעזור ליהודים.
באותה עת היה יהודי עשיר גדול מאוד בעיר וינה, ולו בן יחיד שחלה מאוד, והלך עמו לכל הרופאים המומחים ביותר, וכולם אמרו נואש לחייו, שאין ביכולתם לרפאותו.
אבא עשיר גדול, שיכול ליתן כל הון דעלמא לרפא את בנו יחידו, ואין מסייע לו עושרו במאום, כי המחלה חשוכת מרפא, בכן, מה יעשה האב בשומעו שמועה כזו?! והיה מסתובב ימים בבכי מר, ולילות הדיר שנה מעיניו בדמעות שליש.
פעם אחת פגש קבוצת חסידים שהגיעה מפולין לרגל עסקים לעיר וינה. וכשראו את היהודי הזה הולך ובוכה (אף שחזותו לא העידה על יהדותו, כי היה פורק עול), אזי כדרך החסידים, שאכפת להם מהזולת, שאלוהו: מדוע הוא בוכה? וענה ואמר: יש לי בן חולה, שהרופאים התייאשו ממנו, ובכן מה אעשה?! וענו לו: יש בעיר צאנז צדיק גדול מאוד העושה נפלאות, ולמה לא תיסע אליו, שם בוודאי תהיה לך ישועה.
ומה לא יעשה אב בעבור בנו. וגמר אומר בדעתו-הלא בזבזתי הון רב לרופאים, לתרופות, לבתי חולים, והעליתי חרס בידי, מדוע לא אנסה אפשרות זו גם כן?! ונסע לצאנז לצדיק דשם. תכף כשהגיע, אמר לגבאי שהוא רוצה להיכנס אל הרבי, ולדבר עמו איזה דבר סודי. פלא על גבי פלא שהגבאי כבר הכניסו, אף שלא שאל לשמו וכו', ותכף כשנכנס לרבי, ראה את הרבי לומד גמרא בהתמדה רבה. לפתע הגביה הרבי את עיניו וראה אדם עומד, לא שאלו מה הוא רוצה, ומה שמו וכו', אלא אמר לו: תן לי חמש מאות זהובים ולך לביתך, והכל על מקומו יבוא בשלום.
באותו רגע הזדעזע מאוד, הנה הרבי לא שאל לשמי, לא שאל מה אני צריך וכו' וכו'. אבל נתן חמש מאות זהובים כמצות הרבי, ויצא באכזבה גדולה, ואמר לעצמו: הלא שילמתי אלפי אלפים לרופאים ולא עזרו לי, אז ילכו עוד חמש מאות זהובים לטמיון, והיה כעוס ומאוכזב ביותר.
לצדיק הקדוש מצאנז היו שני בנים צדיקים קדושים: רבי יחזקאל שרגא משיניווא זי"ע, ורבי ברוך מגורליץ זי"ע. והחלו להתווכח בניהם: הראשון אמר-"הבא ונתן לאדם זה חמש מאות זהובים בחזרה, כדי שלא יצא חילול השם, הואיל ויצא מכאן כל כך מאוכזב על שהרבי לא שאלו מאום, מי מה ואימת" וכו' וכו'.
לעומתו אמר הרבי מגורליץ זי"ע: "לא, אחי היקר, אין מחזירים לו את הכסף, אם אבא ביקש חמש מאות זהובים ולא שאלו דבר, מסתמא ליהודי זה יש כבר ישועה", והצליח לשכנע את אחיו.
העשיר הנ"ל חזר לביתו ממורמר מאוד, וכל הדרך הפליט מפיו מילים בהתמרמרות, כגון: 'פוילישע גנבים' וכו', אומרים לי שיש רבי העושה נפלאות, ואיני רואה את הנפלאות.
ותכף כשהגיע לביתו, ראה את בנו מסתובב בריא ושלם כאחד האדם. העשיר כמעט התעלף, ואמר: איך היו לי קושיות ותהיות על הצדיק הקדוש הזה?! ותכף ומיד שלח טלגרם לרבי, וכתב: מילא, שיש אלוקים בשמים ידעתי, אבל שיהיה לו פה בזה העולם שליח להוציא מכוח אל הפועל ישועות-זה לא ידעתי, ואני מבקש סליחה.
[נמצא שרואים מכל זה מהי אמונת חכמים, שאפילו כשאין מבינים, לא שואלים שאלות כלל!]
כיון שהאחים הקדושים ראו את המכתב שהוא מבקש בו סליחה. נכנסו אל אביהם ושאלוהו: רבי, מה זה?! לא שאלתם אותו, לא אמרתם לו מאומה, רק ביקשתם חמש מאות זהובים וכו', והנה יצא ממורמר וגידף וכו', ועכשיו הייתה לו ישועה.
והסביר להם הרבי כך: הבוקר לפני התפילה הלכתי למקוה וטבלתי, והנה אני רואה את הרבי רבי אלימלך זי"ע בתוך המים. והוא אומר לי: היום יבוא אליכם הנכד שלי, הוא צריך להכנסת כלה חמש מאות זהובים, אני מקווה שלא תאכזב אותי, תשיג לו את הכסף. יצאתי מהמקוה והלכתי להתפלל, אחר התפילה ישבתי ולמדתי, והנה זה היה היהודי הראשון שנכנס אלי, טרם שביקש ממני משהו, טרם ששאלתי אותו מה שמו ומה רצונו, בקשתי ממנו חמש מאות זהובים, כי הייתה לי אמונת חכמים, אם הרבי רבי אלימלך זי"ע מבקש, בוודאי בזכותו תהיה ליהודי זה ישועה במה שצריך, וממילא הגיעה הישועה מהרבי רבי אלימלך. למדים מכל זה מהי אמונת חכמים!
בשו"ת ברסלב יש מכתב נפלא על מעלת סיפורי צדיקים ובתוכו עובדה מעניינת כמה החשיב הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע את מעלת סיפורי הצדיקים וז"ל : "בענין לדעת את ההיסטוריה של כל הצדיקים וסיפוריהם, זה בכלל לא ביטול זמן, אדרבה רביז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רמ"ח) דע שסיפורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד, כי על ידי סיפורים מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאד, כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרין ממנו, על ידי עבודתו את השם יתברך, זאת הרשימו נתעוררת בעת שמספרין מהצדיק, והיא מעוררת להשם יתברך בהתעוררות גדול, וזה מושך את הלב אליו יתברך, והרב הקדוש מצאנז זי"ע בעל "דברי חיים" שאל פעם את המלמדים של בניו האם הם לומדים אתם מוסר, והשיבו כן! וכששאל אותם איזה ספרי מוסר? ענו ואמרו "חובת הלבבות". ענה ואמר להם לא לזה התכוונתי, אלא תספרו להם סיפורי צדיקים מהרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע ומהרבי רבי זושא מאניפאלי זי"ע."