הצדיק הקדוש רבי ישראל אבוחצירה זי"ע, היה נקרא 'בבא סאלי', משום שהיה אבא של תפילה, כי כל היום היה מתפלל אליו יתברך, עד שנדבק לגמרי בהקדוש ברוך הוא, ופעל ישועות לעם ישראל.
פעם אחת הגיעה אליו אישה ובנה. האישה הייתה נראית נורא ואיום, גילה – ארבעים וחמש, אך הייתה נראית כבת שמונים. ואילו בנה היה נראה נורא, נהג בחוצפה ובעזות מצח, וניבל את פיו כלפי אמו, והתפרע והתפרץ וכו', והאם בושה בבנה.
בהגיע תורם להיכנס, עמדה האישה בפתח ופרצה בבכי, אנא תפעלו בעבורי, תתפללו על בני שהולך בדרך נלוזה, ומכה אותי ומחציף פניו אלי, ובכתה הרבה מאוד. והילד בוש ונכלם במעשיו.
האם חשבה שבוודאי ה'בבא סאלי' ייקח את הבן, ויטיף לו מוסר הרבה מאוד.
אך הצדיק לא הגביה עיניו כלל, והחל לבכות ואמר לעצמו: איי אם לי הייתה עכשיו אימא, הייתי רץ לערוך עבורה קניות, הייתי מנקה את הבית בשבילה. איי אם הייתה לי אמא עכשיו הייתי עושה לה נחת רוח. וכך בכה כילד קטן, והבן החצוף הזה השתנה לגמרי.
אשר בנחל חלק נא מכתב ט' תרכד
