הבעל שם טוב הקדוש זי"ע אמר לתלמידיו קודם שנסתלק, כששאלוהו: לאיזה צדיק להתקרב ולהתקשר? ענה ואמר: אם יהיה צדיק שייתן לכם עצה נגד גאווה, תדעו שזה שקרן, ומדוע? כי עד הנשימה האחרונה אדם צריך לשמור, שלא יפול בישות ובגאות, כי דרך האדם לומר ולחשוב תמיד: אנ"י ואנ"י, אני הלכתי, אני עשיתי, אני דיברתי וכו'. ובאמת חכמינו הקדושים אומרים (סוטה ה.) על הפסוק (ישעיה נז, טו): "אני את דכא" כשיש לאדם גאווה, אומר הקדוש ברוך הוא – אין אני והוא יכולים לדור בעולם (סוטה שם.) אנ"י זה אותיות אי"ן, אדם צריך להגיע למדרגה כזו – לבטל עצמו לגמרי, עד שאין נמצא רק הקדוש ברוך הוא, ואין מושג כזה אנ"י.
והתלמידים מספרים, שהבעל שם טוב הקדוש זי"ע יצאה נשמתו במילים אלו (תהילים לו, יב): "אל תבואני רגל גאווה". ואמרו שעד הנשימה האחרונה אדם צריך לבקש את הקדוש ברוך הוא על נקודה זו – שלא תכנס בו יישות וגאות, אשר הורסות את האדם לגמרי.
אשר בנחל חלק נא מכתב ט' תקלח
כל תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע וכל תלמידי המגיד זי"ע, סבלו עניות שלא ייאמן כי יסופר, הבעל שם טוב הקדוש זי"ע בעצמו לא היה לו מה לאכול, ומסופר שפעם הלך אל איזה בית, נקש על החלון וברח, וההוא רץ אחריו: מה אתם רוצים? ואמר: כתיב (דברים יד', כט): "למען יברכך הוי"ה אלוקיך בעל מעשה ידיך אשר תעשה", אני את שלי עשיתי, אין לי על שבת. ההוא רץ והביא לי מכל טוב.
וכן המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע לא היה לו מה לאכול, עד כדי כך הייתה העניות, וכך כל צדיק וצדיק מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ותלמידי המגיד זי"ע, עברו ויגעו וטרחו, עד שהגיעו למדרגה כזו אל ביטול אל האין סוף ברוך הוא, עם כל זאת לא הייתה להם שום התחזקות חיצונית, על זה אמר מוהרנ"ת ז"ל: אם היית להם גם את ההתחזקות שלנו, היה אצלם ביטול הבחירה, כי ההתחזקות שיש אצל רבנו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל, זה אין בשום מקום.
וכן ידוע, כשגילו פעם ל'קדושת לוי' הצדיק הקדוש מבארדישטוב זי"ע הארה של גילוי אלוקות, התחיל לרוץ ברחובות וצעק: 'מלא כל הארץ כבודו', 'מלא כל הארץ כבודו', עד שחשבו שהוא השתגע, והגיע למקום היכן שעומדים כל העגלונים, וראה אדם בשם בייניש עומד ומדבר עם העגלונים, ותפסו והחל לנענעו כלולב: "בייניש, בייניש, הרי הקדוש ברוך הוא פה", וכולם צחקו וחשבו שיצא מדעתו… כאלו היו תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שכולם היו דבוקים באין סוף ברוך הוא, ואף על פי כן אנשים מבחוץ צחקו מהם.
אשר בנחל חלק עז מכתב טז תתקו
מסופר, שהרב הקדוש הבעל התניא זי"ע אמר פעם לאנשיו בזו הלשון: "אין אתם יודעים את המקיף של חסידות, בית החסידים להכנס להתפלל שם, כבר פועל שיתגלה על האדם מקיף החסידות"; ופעם אחת שמע, שאנשיו ריחקו איזה אדם מבית המדרש שלו, כי שמעו שעבר עבירה חמורה, ענה ואמר בקול מאוים כדרכו: לא, לא! ניין, ניין! אל תרחקו אותו, ראו לקרבו, פן ואולי יכשל בעבירה אחת פחות – כבר כדאי, כי אינכם יודעים את התענוג למעלה בכל העולמות, כשיהודי עושה עברה אחת פחות, ועל כן אסור לגרש מי שבא אל בית החסידים לשוב בתשובה… זו הייתה הדרך של רבנו ז"ל, ומכל שכן וכל שכן, שאנחנו צריכים להראות דוגמא, שיהיה בנינו אהבה ואחווה, רעות ושלום, ועל ידי זה נצליח מאוד מאוד, לכן אבקש את כל אחד ואחד מאנשי שלומנו, שיקרב את שכנו, ואף שהוא עכשיו עדיין חילוני, צריכים לדונו לכף זכות, ולסחוב אותו לבית המדרש.
ומספרים שהרב הקדוש ר' אהרון מקארלין זי"ע, מתחילה היה קפדן גדול, וריחק אנשים, וכשסיפרו את זה לרבו המגיד ממעזריטש זי"ע, ענה ואמר פעם המגיד אליו: תאמינו לי, ר' אהרון, שאני ואתה אינם שווים נעל בית של הפחות מישראל, ובזו הלשון אמר: "גלויבט מיר ר' אהרון, אז איך און איר זענען ניט ווערט דעם פאנטאפל פון דעם קלענסטען אידן", ומאז נתעורר לקרב אלפים ורבבות נשמות אליו יתברך.
אשר בנחל חלק צא מכתב כ' תצד
מאוד שמחתי לשמוע ממך דיבורי אמונה, תאמיני לי, שאין טוב מזה, היינו מלדבר ומלהזכיר תמיד את שמו יתברך, והבעל שם טוב הקדוש זי"ע קודם התגלותו, הייתה דרכו לנסוע מעיר לעיר ומכפר לכפר ומישוב לישוב, והיה מסתובב בין פשוטי עם, ושואל אותם על מצב בריאותם, ומצב בריאות האשה והילדים, ומצב בריאות הפרה והעגל… והתרנגולים והברבורים… ועל כל דבר ענו פשוטי העם: ברוך ה', בעזרת השם, חסדי השם וכו' וכו', והיה להבעל שם טוב הקדוש זי"ע נחת רוח גדולה, כי רצה להוציא מפיהם את שמו יתברך, שיהיו רגילים להזכיר תמיד את חסדי השם יתברך.
אשר בנחל חלק עא מכתב טו רמח
הבעל שם טוב הקדוש זי"ע היה פעם בצער ובעגמת נפש גדולה, והייתה לו חלישות הדעת, וכמעט שנחשך לו הכל כדרך הצדיקים, שהם תמיד שבורים, ופתאום עמד לפניו תלמיד אחד ואמר לו: רבי מורי וכו', וזה הכניס בו מוחין חדשים; על כל פנים רואים מזה, איך שכל אחד בזה העולם צריך חיזוק, ואשרי מי שזוכה לחזק את אחרים בכל יום.
אשר בנחל חלק סד מכתב יג קיט
יש סיפור מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שפעם אחת היה מאוד שבור, וחשב מרוב שברון ליבו ודעתו, כי הגיע קיצו, חס ושלום. ואז זימן לו הקדוש ברוך הוא אחד מתלמידיו שנכנס אליו וחיזק אותו, ובו ברגע ממש הציל אותו. כן הדבר קרה עמך, בשעה שקיבלתי את מכתבך, ממש חיים חדשים נפחת בי, על כן ראה לכתוב לי תמיד בשורות טובות.
אשר בנחל חלק מג מכתב ז' תקסו
מספרים, שהבעל שם טוב הקדוש זי"ע אמר פעם: וועלט, וועלט, וואויל איז דעם וואס איז נישט גיווען אין דיר [עולם, עולם, אשרי מי שלא היה בתוכך], והכוונה, שאינו מסתכל כלל מה שקורה בעולם.
אשר בנחל חלק לט' מכתב ו' תשא
על כל פנים איך שהוא צריכים להשקות אילנות, ולדבר על ליבם דיבורי ניחומים, ולראות להוציא מפיהם דיבורי אמונה, אשר זו הייתה עבודתו הקדושה של הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שהיה מסתובב בין פשוטי עם ושאול אותם: איך המשפחה? וענו: ברוך השם. האם הפרה נותנת חלב? וענו: ברוך השם. האם יש לכם אוכל ליתן לבהמות ולתרנגולים? בעזרת ה'. האם יהיה לכם במה להשיא את ביתכם? אם ירצה השם.
ומי שלא ירד לסוף דעתו, חשב שהוא סתם מדברים דברים בטלים, חס ושלום, ובאמת הייתה כל כוונתו הקדושה להוציא מפשוטי עם דיבורי אמונה, כי אצל כל אחד ואחד מאחינו בני ישראל מושרש שורש האמונה הקדושה, אך מרוב החושך וההסתרה, נעלמה ונסתרה ונתחשכה האמונה הקדושה, שזהו עיקר חיות האילן.
אשר בנחל חלק כז' מכתב ד' תיט
ומספרים מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שהש"ס שלו היה מלא חריצים, שעשה לעצמו סימנים שאוחז כעת כאן וכן להלן, כי גם הוא למד כסדרן (כן מובא בספר "נתיב מצוותיך" מהרב הקדוש מקאמרנא ז"ל).
אשר בנחל חלק כב מכתב ג' שכז
מובא בשם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שנתגלה פעם לתלמידו אחר הסתלקותו, והיה תלמידו רואה אותו על הר גבוה עד מאוד, ופתאום זרק את עצמו מראש ההר עד למטה מטה, ונשבר ונתרוצץ לחתיכות קטנות וכו', ונבהל התלמיד מאוד מאוד, ושאל אותו: רבי, מה זה?! ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: זאת כיוונתי כל ימי חיי, איך שאני מוכן ומזומן לזרוק את עצמי בכל עת ורגע מהר גבוה עד למטה בשבילו יתברך.
אשר בנחל חלק כא מכתב ג' רמח
הבעל שם טוב הקדוש אמר פעם בשבת קודש לתלמידיו: שימו איש ידו על כתף חברו וסגרו עיניכם, ועשו כך. פתאום שמעו קולות וזמירות נפלאים וערבים בנעימות גדולה מאוד, ואלו היו קולות של בני אדם הפשוטים שעולים השמימה מאמירת מזמורי תהילים שלהם, שאמרו בתמימות ובפשיטות גמורה בשבת אחר הצהרים וכו', ודי לחכימא.
אשר בנחל חלק יח מכתב ב' תקעז
וידוע הסיפור, שפעם אחת נתראה הבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו לבנו הקדוש ר' צבי ז"ל, איך שהוא עומד על גבי הר גבוה מאוד מאוד, ופתאום נופל ומתגלגל מן ההר עד למטה לארץ, ונתפרד ונתפוצץ גופו לאלפים ולרבבות רסיסים, ונבהל בנו מאוד מאוד, ושאל אותו מה זה ועל מה זה, והשיב לו הבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו, כך כוונתי בכל רגע ורגע בהיותי בעלמא הדין בחיים חיותי, איך שאני עולה על גבי הר גבוה, וזורק את עצמי למען כבוד שמו יתברך ומוסר נפשי על קידוש השם בכל עת ורגע ממש, ועל ידי זה זכה למה שזכה.
אשר בנחל חלק יד מכתב א' תתקסט
