היה בין אנשי שלומנו אדם סוחר, שנקרא ר' חיים בנו של ר' שבתי ברסלבר, הוא התפרנס ממכירת מעילים ובגדים, והייתה לו חנות, אבל דרכו הייתה לפתוח את החנות שלו מאוחר ביום, כי לא יצא מבית המדרש, עד שגמר את כל השיעורים שלו: שולחן ערוך, גמרא, משניות, זוהר וספרי רבנו ז"ל, וכשבא לפתוח את החנות שלו, כבר עמד טור ארוך של אנשים שחיכו לו, והיו ברחוב ההוא עוד כמה חנויות של בגדים ומעילים, והיו הסוחרים שואלים את האנשים: מה לכם לעמוד בתור, ולחכות עד שיבוא הברסלבר המשוגע… בואו תיכנסו אלינו, ונמכור לכם בזול, והיו האנשים עונים: לא! לא! רק לאדם הזה אנחנו מאמינים, כי הוא לא ירמה אותנו; כי מגודל צידקותו ותמימותו היה נזהר מאוד מאוד לא ליגע בממון אחרים.
וכן אמר את האמת, ואל רימה את אף אחד, כי בדרך כלל סוחר עלול לדבר שקר: "המעיל הזה הכי טוב והכי יקר"… "רק עכשיו קיבלתי אותו, ואין עוד בעולם מעיל כזה"… וכדומה כל מיני שקרים, שסוחר צריך להגיד ולשבח את סחורתו. אבל ר' חיים ז"ל, היה איש תם וירא אלוקים, ואמר את האמת וכן במחירים לא הגזים, אלא לקח רק כדי להרוויח קצת כדי חיותו ולא יותר, ועל כן אהבו אותו מאוד, כי ראו את נאמנותו, והקדוש ברוך הוא השלים לו, שהייתה לו עשירות, כי מרוב נאמנותו וצידקותו גם לא רצה לנצל את בני אדם, ולא שיקר ולא רימה, ועל ידי זה באו אצלו המון קונים, והיה לו כבר מספיק להרוויח אפילו מהרווח הקטן, עד שנעשה עשיר, ועזר לאנשי שלומנו בכל ערב שבת עם צרכי שבת.
רואים מזה, כשאדם הוא איש ישר ונאמן, ושם שמים מתקדש על ידו, אינו מפסיד, אף שסוחרים אחרים קוראים אותו משוגע… אבל אי אפשר לרמות בני אדם, כי סוף כל סוף האמת עולה למעלה.
אשר בנחל חלק צב מכתב כ' תרח
