היה צדיק קדוש בשם רבי ישעיה מקראסטיר זי"ע [אימי עליה השלום, עוד זכתה לראותו, כי היא גרה בטוקאי, עיירה השוכנת על הר גבוה מאוד, למטה מההר שכנה העיירה הקטנטנה קראסטיר] ואצלו סעודת מלוה מלכה הייתה משהו מיוחד. כל השבוע היתה דלתו פתוחה לכל ללא עת נעילה. וכל עני שהגיע, היה אומר לו: שעיה אומר: לך תיטול ידיים, אתה רעב. והיה נותן לו הוא והרבנית לאכול. וכן נהגו עם כל רעב וקשה יום, וראו אצלו הרבה מאוד ישועות.
אחר שהתחתן, אמר לזוגתו הרבנית: הנה התחתנו וכו', דעי לך, שישנם הרבה גאונים שזוכים לחבר ספרים, וכשכל גאון בא לעולם העליון, הוא בא עם החידושים שלו, ומניחם על השולחן. ובית דין של מעלה מביא את הגאונים שיעיינו בתוך החידושים שלו. והנה מוציאים שפשט זה נוגד את ההלכה, ופשט זה גם כן וכו', וכך פוסלים את ספר אחר ספר את כל החידושים, ולבסוף נותר האדם בלא חידושים, וכמו שאומר רבנו ז"ל: אדם יכול לחדש הרבה חידושים, אבל לעיתים הם סתם דמיונות, כי אם החידושי אינם מקרבים את הבריות להקדוש ברוך הוא, הרי הם סתם דמיונות.
אמר רבי ישעיה לזוגתו: הנה התחתנו, אם נשקיע זמנוו בלחבר חידושים, הלא כשנבוא לעולם העליון, עלולים לפסול את הפשטים שלנו, ואז מה יישאר לנו?! ולכן נכניס עצמנו בצדקה וחסד ובאהבת הבריות, וכל יהודי שנכנס לכאן – יצא שבע, פשטים – יכולים לפסלם, אבל יהודי שנכנס רעב ויצא שבע, זה לא יכולים לפסול לנו, והבן למעשה…
לכן ראו לרתום עצמכם לעזרת הזולת, ראו להטות שכם לעזור לבריות, ראו להפיץ ולקרב נשמות ישראל אל הקדוש ברוך הוא, וזה ישאר לכם לנצח, ראו להיות מכניסי אורחים, ולהרבות בצדקה וחסד, וזה יישאר לכם לעולמי עד.
וכשאמר רבי ישעיה לזוגתו את הדברים, תכף ומיד הייתה תמימות דעים איתו, ובצוותא החלו לבשל לאורחים העניים שידפקו על דלתם. ובתחילה היו עניים, ולא היה להם מה לבשל, אלא כוסמת בלבד, ובישלו ובישלו שיהיה מוכן בעבור האורחים. והנה נכנס אורח ראשון, ולשאלתה אם רעב הוא? השיב בחיוב. והגישה לו צלחת עם כוסמת, ואכל ואכל וסיים את הצלחת, ורצה עוד ועוד, והתפלאה מאוד, עד כמה גדול תאבונו, ואיך איננו שבע וכו' וכו'. ולבסוף אחר שלש צלחות שבע, וקם מהכיסא, וביקשה לקרוא לבעלה, וקראה לו, וענה ואמר להם: מהיום כל המאכלים שלכם יהיה להם טעם של מן, טעם גן עדן, ונעלם. ורבי ישעיה יצא לחוץ לחפשו, ולא מצאו, והבין שהיה זה אליהו הנביא.
ומספרים אנשים שבאו לאכול את רבי ישעיה, שכל אדם שאכל שם, וסבל מאיזו מחלה, מאולקוס, או מעיים, או כולסטרול וכדומה, כשבאו לאכול שם, נעלמה מחלתם כלא הייתה. ופעם בא אליהם איזה אדמו"ר ושאלם: תגידו לי, אילו סודות יש לכם בתוך האוכל? וענה ואמר: אינני יודע, כל אחד מכוון סודות ורזין דרזין אבל אני מכוון כונה פשוטה: שיהיה לשבוע ולא לרזון; שיהיה לכולם מה לאכול.
רבנו ז"ל אומר: מי שמרגיל לילך לקברי צדיקים, הקב"ה עושה עימו חסד, אף שאין מגיע לו, ולכן אני תמיד רגיל לילך לקברות צדיקים, ופעם אחת לקחתי נהג ונסעתי להמון קברות צדיקים בהונגריה, ובכל קברות הצדיקים נכנסתי והתפללתי וכו', והנהג היה נשאר ברכב והמתין לי. וכשהגעתי לקברו של רבי ישעיה מקאראסטיר, היה הדבר פלא על גבי פלא, הנהג חבש לראשו קסקט, ולבש חליפה, ונכנס אף הוא לשם, ועמד ליד הקבר והתפלל בשפת האם שלו-הונגרית, והתפלאתי מאוד, מדוע דייקא כאן יצא להתפלל? וסיפר לי כך: לפני שנה היתה לו תאונת דרכים מחרידה, והיה בלי הכרה במשך חודשים, לבסוף נתעורר.
ואמרו הרופאים, שצריכים לכרות לו את שתי רגליו. אימו לו הסכימה לזה בשום פנים ואופן, והרופאים בשלהם, שאם לא יכרתו רגליו-ימות. אך האימא סירבה. ואמרה תחילה אני רוצה שיבוא עימי לציון של רבי ישעיה מקאראסטיר, והרופאים צחקו ולעגו, אך האם בשלה, ולקחו אותו באמבולנס, והכניסהו עם המיטה עד הקבר של רבי ישעיה וכו'. ושם מספר הנהג, בכיתי מאוד, ואמרתי: צדיק, רוצים לכרות את רגלי וכו', והייתה לו אמונת חכמים כל כך גדולה בצדיק, וזכה להושע, ולבסוף נרפאו רגליו, והיה זה נס ופלא גדול מאוד. ולכן אבקש את כל אנשי שלומנו, ראו להתפלל על קברות צדיקים, ואם יש אמונה בצדיק – זוכים לישועה גדולה.
אשר בנחל חלק צג' כ' תתנט.
