שלום רב להבחור יניק וחכים … נרו יאיר ויזרח לנצח נצחים.
מכתבך לנכון קבלתי זה יותר מעשר פעמים, ואף שאני יודע ומבין מרחוק מכאובי נפשך ולבבך, שאתה משתוקק לבוא לכאן, אך רבו המניעות כמו שרבו. על-כל-פנים גלה לנו רבנו ז"ל, שרבוי ההתלהבות הוא גם-כן יצר הרע (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן עב). בוודאי היה טוב בשבילך ברוחניות ובגשמיות, אם היית זוכה להיות עמנו בצוותא, ובוודאי היית נתעלה בתורה ובתפלה ובהתבודדות, ביראת שמים ובמידות טובות וכו', אך יען שסבב השם יתברך שיהיה כך וכו', עליך לקבל כל הבא לטובה, ולידע שכל מאורעותיו הם לטובתו (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן ד'). וצריכים למצוא את השם יתברך במקומו דיקא, ולא לדחק את השעה, כי כל הדוחק את השעה – השעה דוחקתו (ברכות סד) ובליל שבת זה דברנו הרבה על-פי לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן נו : כשיש לאיש הישראלי לב, אין שיך אצלו מקום, כי הוא יתברך מקומו של עולם, ואין העולם מקומו. ומובא בכתבי האריז"ל: הוי"ה בהכאה עולה מקום, הינו י' פעמים י', ה' פעמים ה' וכו', זהו עולה מקום, להורות שאיך שלא יתגלגל עמו באיזה מקום שרק לא יהיה שם בזה העולם, ימצא שם את השם יתברך, ויחיה את עצמו בנקדתו הטובה במקום שהוא שם.
ובאמת אנו רואים דבר נפלא עד מאד, כי עיקר הירידות והנפילות והצרות שעוברים על בני-אדם בזה העולם, כי תמיד חושבים שבמקומם אין השם יתברך, ועל-כן הולכים לחפשו יתברך במקומות אחרים. וכל אחד מבלבל אותו, ועל-ידי-זה נשבר לגמרי, ומאומה אין בידו.
מה שאין כן, כשמכניס בדעתו אמתת מציאותו יתברך, אזי מוצא אותו יתברך במקומו ובמצבו וכו' דייקא, ועל-ידי-זה כבר אינו צריך את שום בריה שבעולם, יהיה איך שיהיה.
והנה עכשיו הם ימי הספירה, שהם ימי דין וצמצום, ורואים שדייקא בימים אלו מתו תלמידי רבי עקיבא, כי לא נהגו כבוד זה בזה (יבמות סב :), הינו שהייתה מחלקת ביניהם, ואשר באמת כל עניין המחלקת והקנאה והשנאה שיש בעולם, הוא רק מפני שאין להם ל"ב ישראלי, כי לכל אחד נדמה שחברו אינו רוצה את רצון הבורא יתברך, או הוא מקנא בחברו, כל אחד כפי המחלקת שלו. וכל זה בא משבירת ל"ב, שבא בדרך כלל מתאוותיו הרעות, כמו שכתוב (תהלים סט): "חרפה שברה לבי" כי החרפות שהן העבירות של האדם, ובפרטיות פגם הברית, שעל-ידי-זה מאבד את נקודתו, ונתרחק מהנקדה השייכת אל לב"ו בעת הזאת, ואשר משם נמשכות כל הצרות בכלליות ובפרטיות (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן לד); כי כשהאדם זוכה לקשר את לב"ו אל דעתו, שהוא יו"ד עם וא"ו, ומוצא את האלוקות במקומו דייקא, בעת הזאת דייקא, אזי אין לו שום עסק עם שום בריה שבעולם, ואינו צריך את שום בריה, ודן את כולם לכף זכות, כי מוצא אותו יתברך במקומו דייקא, כי יש לו ל"ב ישראלי. ואצל תלמידי רבי עקיבא היה בדיוק ההפוך, לא היה להם ל"ב, ועל-כן שברו אחד את השני ומתו. והתיקון שלהם היה רבי שמעון בן יוחאי, שכל עניינו היה גילוי אלקותו יתברך במדרגה עליונה, למצוא את אלקותו יתברך במקומו ומצבו דייקא. ועל-כן דייקא אחר ל"ב ימי העומר מתחיל להאיר ביום ל"ג בעמר חסד ורחמים, כי אז הוא הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי, כדי לתקן את הל"ב דייקא, מה שפגמו תלמידי רבי עקיבא. ויש לומר גם ח'רפה ש'ברה ל'בי ראשי תיבות ח'ל'ש', כי בזה שנשבר לבו, ואינו מוצא את האלקות במקומו, נעשה ח'ל'ש' בדעתו, ואינו יכול להתחזק ולהתגבר על עמדו.
כי עיקר הגבורה הוא בל"ב (עיין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן רמט) , כי מי שלבו חזק, ואינו מתיירא משום אדם ומשום דבר, יכול לעשות גבורות נוראות, ולכבש את המלחמות על-ידי חוזק ותוקף לבו, שאינו מתיירא ורץ לתוך תוקף המלחמה– וזו הייתה גבורת שמשון וכו', עין שם.
ולהפוך (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן מג): על-ידי חלישות הלב נופלים כי הגיבור אין לו שום פחד, ועיקר ירידת האדם פחדים עליו ונפילתו הוא רק על-ידי חלישות הלב, שמפחד מכל הבא עליו. וכל זה נמשך ריקא על-ידי ח'רפה ש'ברה ל'בי, שמחפש ומסתכל על החרפות של אחרים, וכן על חרפות עצמו, על-ידי-זה דיקא בא לידי חלישות, ונעשה שלימזל ובטלן.
ועל-כן ראה גם ראה לצאת מהקטנות והחלישות וכו', וחזק ואמץ לבבך, ותמצא את השם יתברך דייקא במקומך, העיקר לשבור את הל"ב אליו יתברך, אשר על זה נאמר (תהלים נא, יט): "ל"ב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה"; ויש לומר: אם שוברים ל"ב, נעשה י"ו י"ו, כי מובא שם בלקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן ל"ד, אשר יש י"ו אצל האדם ואצל הצדיק ואצל התורה, עין בפנים. ועל-כן אם שוברים את הלב, נעשה פעמים י"ו, ואשר יש בזה סוד נפלא; כי עיקר מה שהאדם נתרחק מהשם יתברך, הוא מפני שבדקות מבזה את השם יתברך; כי באמת המאמין שאין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והוא נמצא ואין נמצא זולתו, והכל לכל אלוקות גמור הוא, בוודאי לא היה נתרחק כלל, כי מה שיך בזה רחוק ממנו יתברך?
הלא הוא נמצא אצלי ממש, ואין שייך לומר שאני מתרחק ממנו, אם לא שחס ושלום, אני מבזה אותו. וזה נעשה על-ידי שאינו מקשר הל"ב אל הדעת, שהוא יו"ד עם וא"ו. וכן הוא בענין למוד התורה, למה אין האדם לומד תורה, כי אינו מוצא את האלקות שבתורה, רק רוצה להיות למדן שד יהודאי המבזה יראים ושלמים. נמצא שכל מניעת הלמוד הוא גם-כן מפני שמבזה את השם יתברך; כי באמת מי שמתבונן ורואה ומשכיל שהתורה היא כולה שמותיו יתברך והיא דעתו יתברך ממש על-כן היה תמיד לומד אפילו נים ולא נים תיר ולא תיר, ומחמת שהוא מבזה אותו יתברך, על-כן מתרשל מלמוד התורה הקדושה. וכל זה שאינו מקשר הל"ב להבין ולהשכיל האלקות שבתוך התורה, שהוא קשור יו"ד עם וא"ו. ועל-כן "ל"ב נשבר" – אם תשבר את הל"ב, יהיה נעשה פעמים יו"ד וא"ו, ואז "אלקים לא תבזה", רק להפוך – תמצא את האלקות שבכל דבר, הן בך והן בהתורה, ותזכה להתדבק בו יתברך בדבקות אמת. ועל-כן, חמדת לבבי ' העקר ראה לחזק את עצמך, ותמצא את השם יתברך במקומך דיקא. והשם יתברך יעזר לך סוף כל סוף להוציא כסופיך לבוא לכאן. אך לעת עתה, ראה לצמצם את עצמך, רק חכה חכה, ותסבל כל העובר עליך.
הדורש שלומך…
אשר בנחל חלק כח מכתב ד' תקעו