מספרים על הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שנסע פעם לאיזה כפר, ונכנס לאיזה בקתה אשר מטה ליפול, ובה שכב עני מרוד, שלא היה לו מאום, רק מיטה, כר קרוע ובלוי וכיסוי מלוכלך וקרוע, ענה ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: "מה אתה רוצה שאתן לך?" והחל העני לבכות – "תראו באיזה מצב אני נצא, אשתי והילדים כבר אינם גרים פה, כי אנו חוששים שכל רגע תקרוס הבקתה. אני נותרתי פה לשמור לכל הפחות שיהיה גג לראשי". ענה ואמר לו הצדיק: "תן משהו על פדיון". והחל שוב לבכות: "רבי, אין לי מאום". שאלו הרבי: "הנה יש לך כר ושמיכה". ושאל: "רבי, מה שווה?!" אמר הצדיק: "תן לי את זאת לפדיון", ונאות.
ונסע הבעל שם טוב לביתו. והעני נשאר לשכב על המיטה בלי כר ושמיכה, וחדר הקור עד לשד עצמותיו, ובכה מאוד: "עד עתה היה לי כר ושמיכה, ועכשיו גם זה אין לי". בהגיע הבעל שם טוב הקדוש זי"ע לביתו אמר לאשתו: "ראי מה הבאתי לך!" ושאלה הרבנית הצדקת בנימה של זלזול מה: "נו, ממי היום לקחת משהו?!" והתבונן בה בצדיק נחרדות, וכי כך תאמר הרבנית?! וכי הוא זקוק לכר ולשמיכה מלוכלכת?! חלפה תקופת זמן, הרבנית שכחה דיבוריה שדיברה לבעל שם טוב הקדוש.
והנה יום אחד הגיעה כרכרה עם ארבעה סוסים, וירד ממנה יהודי עשיר, ובא לבעל שם טוב הקדוש זי"ע ואמר לו: "הבאתי לכם כלי מלא זהובים". ענה לו הצדיק: המתן רגע. ושלח למשרתו שיקרא לרבנית. ונכנסה ושאלה בכבוד: "מה הצדיק רוצה?" וענה: "שמעי מה היהודי הזה מספר".
הבעל שם טוב הקדוש זי"ע בעיניו הקדושות והטהורות ראה הכל. והבחין מיהו אדם הזה. ושאלו: "מהיכן יש לך דלי זהובים?" וענה: "רבי, זה מעשר שהבאתי לכם". שאלו: "מי אתה?" וענה: "אתם זוכרים, הייתם בבקתה שלי, ולקחתם ממני את הכר והשמיכה הבלויים. תכף כשהלכתם החילותי לבכות להקדוש ברוך הוא: 'רבונו של עולם, לא נותר לי – לא שמיכה ולא כר, והקור חודר ללשד עצמי, אבל, רבונו של עולם, אני מאמין בצדיק, שהוא יודע את אשר הוא עושה, וכל מה שעושה זה בחשבון צדק, בוודאי יש לו כונה בכל מעשיו.
אוי, רבנו של עולם, פקח עיני, שאדע ואבין ואראה מה הייתה כוונת הצדיק'…ותכף כשאני בוכה ורועד מקור, נקש על דלתי השכן שהיה גר לא רחוק ממני, ושאלתי: 'מי שם?' וענה: 'זה איבן הגוי', ופתחתי לו את הדלת. והביא שק מלא באבנים. וצעק אלי בקללות: 'קח את השק הזה של פולים שקניתי בשוק, אני מבשלו ומבשלו ואיננו מתבשל', וברח מביתי, פתחתי את השק, ונוכחתי לראות שזה פנינים ולא פולים, והלכתי וקניתי שק אחר של פולים ונתתי לגוי. ואני נעשיתי עשיר גדול מאוד.
ועכשיו באתי לצדיק להביא לו מעשרות". והרבנית שומעת את כל הדברים – הסמיקה והבינה, שגם היא לעתים אינה יורדת לסוף דעת בעלה הצדיק, על אחת כמה וכמה אנשים הרחוקים מהצדיק, איך יכולים להבין גדלותו?! [כמובן הבעל שם טוב הקדוש לא נטל הכסף לעצמו, אלא חילקו לעניים].
אשר בנחל חלק נ"ג מכתב י' קפז
