והנה לחזקך ולאמצך וכו', אספר לך סיפור: ה"חפץ חיים" בתקופת אברכותו, יושב היה במשך כל שעות היום בבית המדרש ועוסק בתורה, רעייתו היא שהרוויחה פרנסתם מניהול חנות קטנה, פעמים ביום נהג לבוא הביתה, כדי לסעוד ליבו, ארוחתו הכילה בדרך כלל פרוסת לחם שחור, בתוספת נתח קטנטן של דג מלוח וכוס תה.
ויהי היום, הלקוחות הפסיקו משום מה לבוא אל החנות, ומאחר שלא היה פדיון, נאלצה אשתו לקחת מהאופה את הלחם בהקפה, וכשהדבר חזר ונשנה והשתלש, סרב האופה להמשיך למכור לה לחם בהקפה, ותשב האישה אל הבית בידיים ריקות. לעת האוכל, כשבא ה"חפץ חיים" מבית המדרש, והתקרב אל השולחן, ראה את זוגתו והיא בוכייה.
שאל בחרדה: "מה קרה?" עמדה וסיפרה לו דברים כהווייתם: "אין פדיון בחנות, אין כסף, אין לחם לאכול", הרהר רגע ה"חפץ חיים", ותכף באותו מעמד נקש באצבעו על השולחן, כשהוא קורא בעוז: "שטן, שטן, תחבולותיך לא יועילו מאומה, שום דבר בעולם לא יפריע אותי מלימוד התורה".
וכן מספרים סיפור דומה לזה מהרב הקדוש רבי מנחם מענדיל מרימנוב זי"ע, שהיה יושב כל היום בבית המדרש, ולומד תורה מתוך עניות ודחקות, ואשתו הצדקת הייתה מביאה אליו לחם ותה, שישביע את נפשו, והייתה מקבלת את הלחם בהקפה אצל האופה.
ויהי היום כבר לא רצה האופה למכור לה, כי החשבון היה כבר גדול יתר על המידה, והחלה לבכות, ואמרה: "לבעלי הקדוש לא יהיה היום מה לאכול, ומה אני עושה?!" ענה ואמר לה האופה: "אם תמכרי לי את העולם הבא שלך, אני נותן לך לחם", והיא מרוב הערכתה לבעלה, שישב וילמד תורה, הסכימה ומכרה את העולם הבא שלה, ורצה לבית המדרש לתת לבעלה לאכול. והגיעה ממש בזמן הנכון, כי כמעט פרחה נשמתו, כי תפסו בולמוס וכו', ותכף ומיד כשבאה, נטל ידיים ואכל.
והיא עמדה מן הצד ובכתה, ושאל אותה בעלה הרב הקדוש רבי מנחם מענדיל מרימנוב זי"ע: "מה יום מיומיים, שבאת מאוחר? ומה הן הבכיות שאת בוכה?" וסיפרה לו את כול ליבה, שבעל המאפייה לא רצה למכור לה לחם, כי הם חייבים כבר חוב גדול. ולכן לקח הרבה זמן עד ששכנעה אותו, וכן מכרה את כל חלק העולם הבא שלה. וכשמוע זאת בעלה הקדוש, אמר לה: "אל תפחדי, כי עמי במחציתי תהיי", [ובאמת זכתה להיקבר באותו אוהל עם בעלה, אשר בדרך כלל לא קוברים אישה עם בעלה באוהל אחד].
אשר בנחל חלק ע"ד מכתב ט"ז כח.
