בסיפור שלפנינו מונח מוסר השכל עצום על גדלותם העצומה של צדיקי הדורות וכיצד הקפידו במסירות נפש של ממש בשמירה על כבוד הבריות, קראו ותחי נפשכם.
היה הבעל מוסר המפורסם הסבא מנובהרדוק זי"ע, הוא הפיץ את דרך המוסר, שילמדו הרבה מוסר, ועבד וטרח ויגע וטרח מאוד מאוד על התלמידים שלו, שלא ילבינו פני שום בן אדם, אלא יחזקו אחד את השני, ולא לבייש אחד את השני.
הסבא מנובהרדוק היה לו חתן בשם רבי יעקב ישראל, מי היה האבא שלו? רב בעיר ברנוביץ', כשאביו נפטר רצו לקחת את הבן, שהוא יהיה הרב במקומו. אך הבן לא רצה, הוא למד מוסר, וידע שאסור לפגוע בהזולת, יהיה מה שיהיה ויהיה איך שיהיה. אבל לבסוף שכנעו אותו – הנה קהילה גדולה, ואין מי שיטפל בקהילה, תהיו רב. והסכים. ותכף כשנעשה רב, ראשי הקהילה הביאו אליו דין תורה שיש להם עם השמש. ושאל : מה הדין תורה? אמרו לו, שהשמש כבר בן תשעים, ושימש כבר בבית הכנסת שבעים שנה, בעבר הייתה עבודתו להכין נרות על כל השולחנות [אז לא היה חשמל], וכן הכין כוסות תה לאלו שלמדו בערב, אחר כך כשהלכו הביתה, עבודתו הייתה לסדר את השולחנות ולנקות את בית הכנסת וכו', וללכת הביתה.
ולפנות בוקר בחורף היה צריך להכין את העצים להסקה, כי אנשים באים קודם אור היום ללמוד, ולהכניסם בתוך התנור, שיתחמם הבית הכנסת, כי בחורף היה קר מאוד. והנה הוא עשה את המלאכה שלו באמונה שבעים שנה, ועכשיו הוא בן תשעים, ובלילה הוא מזניח את עבודתו, אינו מכין את הנרות, אינו מנקה, ולפנות בוקר הוא לא בא, אז הם החליטו לשלח אותו שילך הביתה, ורוצים שיתבצע דרך הרב.
הרב נבהל מאוד – אני הולך לפטר את השמש, שעבד שבעים שנה באמונה, והנה עכשיו מפני שהוא זקן לזרוק אותו?! [אז לא היה פנסיה, או עזרה סוצאלית וביטוח לאומי וכדומה]. ענה ואמר הרב : אני אדבר אתו. וכולם שמחו.
עובר שבוע, שבועיים. ובערב באים, ורואים שהכול מסודר. ושמחו שהרב החדש פעל אצל השמש הזקן.
יום אחד השמש הזקן בא לבית הכנסת כרגיל, ורואה שהכול מסודר, והיה לו פלא – מי מסדר את זה? מי לוקח לי את הפרנסה?! והנה בלילה לא היה יכול לישון, ונסכם שהוא הולך לבית הכנסת לראות מה קורה שמה, איך שהוא בא סמוך לבית הכנסת, הוא רואה אור, וחשב : איזו חוצפה, כל המחוסרי בית עכשיו כבר נמצאים בבית הכנסת, אני אף פעם לא נתתי שהבית הכנסת יהיה עיר מקלט. והוא הולך ככה לאט לאט, כי הוא כבר בן תשעים, ולא שם לב, שאחד עושה את העבודה בשבילו, ופותח את הדלת, ורואה כבר נרות על כול השולחנות. ופתאום הוא רואה שאחד ראשו ורובו בתוך התנור, החל השמש לצעוק : מי זה חוצפן! [היה זה הרב, שהחליט לא להוציא את הראש , כדי שהשמש לא יתבייש שהוא צועק על הרב שלומד תורה ודבוק בהקדשו ברוך הוא. וניגש השמש : מה אתה חרש? אתה לא שומע שאני אומר לך לצאת מפה?! והרב לא עונה. והשמש החל להצליף בו מכות, והרב לא מגיב, כי הוא לא רוצה לבייש אותו, ולכן לא הוציא את הראש מהתנור. ובין כך הרב כבר הכניס עצים קודם לכן, והדליק את התנור. והשמש רואה שלא מגיבים, אז היה חוזר ומדבר ומלמל לעצמו : איזו חוצפה, איזו עזות מצח שלא עונים לי [במקום להגיד 'תודה' שאחד עושה לך את העבודה]…
תכף כשהרב הרגיש שהשמש עזב את המקום, הוא הוציא את הראש מהתנור ברגע האחרון, כמעט שנשרף. וברח דרך החלון, כדי לא לבייש את השמש הזקן, שיראה על מי הוא צעק ולמי הוא נתן מכות. זהו רב צדיק שמוסר את נפשו בשביל הקהילה.
תכף כשהוא בא הביתה, אשתו הרבנית רואה חצי זקן שרוף, והיא צועקת : יעקב ישראל, איפה הזקן שלך? מה עשית?! וסיפר לה את הסיפור: "לא רציתי לבייש את השמש, לא רציתי להוציא את הראש מהתנור" וכו'. ענתה ואמרה: " הלא היית יכול להישרף"? והשיב לה: "נו, ולא כך אמרו חכמינו הקודשים : 'נוח לו לאדם שיפיל את עצמן בכבשן של אש, ואל ילבין פני חברו ברבים'"; אז "מה עושים?" היא צועקת, "חצי זקן שרוף?!" ואמר לה : "תני לי מטפחת, לשים סביב, ואגיד לכולם שכואב לי השניים". וככה הוא עשה עד שנצמח לו הזקן.
רואים מזה מה זה אדם צדיק, לומד תורה, בעל מוסר, רב ירא שמים, שמוסר את נפשו בשביל הקהילה, וכמעט שנשרף בשביל הקהילה.
(אשר בנחל חלק קסג מכתב מב תקלה)
