ידוע, שעל הטור ישנם שני פרושים, מצד אחד הבית יוסף מרן, ומצד שני הב"ח-בית חדש, הוא היה כל כך רם מעלה, שהבעל שם טוב הקדוש אמר, ששלושים יום קודם ההסתלקות שלו קררו את הגיהינום, כי רצו שהוא יבוא ויעלה את כל הנשמות הנמצאות שם, כל כך גדול היה הב"ח, הוא היה רב גדול, ולמד תורה בדבקות אמת בו יתברך.
והנה ראש הקהל רדפו עד חורמה על לא דבר, והוציא עליו כל מיני דיבה ושמות רעים, והרב המשיך ולמד, [בכל עיר לא חסרים עמי ארצים, רשעים וכו'], ראש הקהל הסית את המון עם בורים וריקים, עד כדי כך שכולם חלקו עליו, והוא המשיך ולמד תורה בקדושה ובטהרה, לילה אחד, אשתו של ראש הקהל כרעה ללדת, ובימים דאז ילדו בבית, והנה אזלו הנרות בביתו, ולא ראה וכו', בכן מה עושים? בעודו מטכס עצה, חשב שבודאי לרב יש נרות, כי יושב ולומד כל הלילה, ובדיוק באותו לילה אזלו הנרות אצל הב"ח (בהיותו עני ואביון).
והלך ראש הקהל לבית הב"ח, וראה שחשוך שם, הלך ופרסם לכולם: אתם אומרים שהב"ח גדול בתורה ולומד, ראו חשוך בביתו-הוא ישן ואינו לומד וכו'. במקום להתעסק עם אשתו שכרעה ללדת, לא היו לו עיסוקים אחרים רק להוציא דיבה על הב"ח וכו'.
והחליטה כל הקהילה לנדות את הב"ח מהקהילה ולסלקו וכו', ונתנו למשמשו מכתב פיטורין וכו', ואמר לו, שייתן את המכתב בערב שבת, אבל המשמש שהיה איש כשר, לא העז לעשות כך קודם השבת וכו', וחיכה עד מוצאי שבת, ובא אז לב"ח ואמר: תמחלו לי, שאני צריך למסור לכם מכתב פיטורין, אבל תדעו לכם שהעלילו עלכם עלילות רשע וכו', וביקשו אותי למסור לכם את מכתב הפיטורין לפני השבת, ולא רציתי להפריע את שמחת השבת ובאתי רק עכשיו.
ואמר לו הב"ח: תודה לכם שלא הפרעתם לי את שמחת השבת, אני מברככם שהנכד שלכם יהיה תלמיד חכם כמוני. וכן ארע אחר כך ונתקיימה ברכתו, ואלו הרשעים שגרמו לו צער, נשרפו בתיהם, ונדלדלו ונעשו עניים ואביונים.
אשר בנחל חלק קלה' מכתב לג תו.
