ונזכרתי הנהגתו של ר' אברהם בר' נחמן ז"ל, שהיה נוהג כשהיה מקבל מכתב מארץ ישראל, היה מנשקו, והחיה את עצמו הזה א איין בריעף פון ארץ ישראל (אה! מכתב מארץ ישראל), מרוב הרגשתו בקדושת ארץ ישראל, ואמר: ווי זאל איך דאס לייגען? (היכן אשים את זה?) ולא מצא מקום אחר להניחו, כי אם בכיס הטלית ותפילין שלו, כל כך היה חשוב אצלו כל דבר שבא מארץ ישראל.
ופעם אחת אמר: באומן למדתי קדושת ארץ ישראל מה היא, ובארץ ישראל למדתי קדושת אומן.
וסיפר לי ר' לוי יצחק, שבארץ ישראל היה ר' אברהם בר' נחמן ז"ל מדבר תמיד רק מאומן, ובאומן היה מדבר תמיד רק מארץ ישראל, והיה תמיד מלוהב עד מאוד, ובכל שנה עשה נדר שכבר לא יצא מארץ ישראל, וכשהגיע חודש אלול סמוך לראש השנה הוכרח להתיר נדרו, כי לא היה יכול לקרר את התלהבות לבבו לנסוע לאומן, וכן עשה עשרים שנה, שנסע מארץ ישראל לאומן, ובכל שנה ושנה כשנסע מארץ ישראל לאומן לקח אתו בקבוק יין מיינה של ארץ ישראל, והיה שופך ממנו טיפה בכל משקה ששתה בחוץ לארץ, ורצה שיקבל אותו משקה מטעם ארץ ישראל ומקדושתה, ואותו בקבוק היה יקר וחשוב בעיניו, והיה מקמץ ביינו זה, כדי שיספיק לו עד שישוב לארץ ישראל, כל כך בערה בו קדושת ארץ ישראל.
אשר בנחל חלק יז מכתב ב' תנט
