לבעל שם טוב הקדוש זי"ע היה תלמיד בשם רבי מנחם מענדיל מפרמישלאן זי"ע, היה לו שכן חייט, שבכל יום ויום קיללו וביזהו מאוד, והיכן שרק הלך צעק אחריו, והוא לא ענהו, אשר זו המדרגה הכי עליונה – כשמבזים את האדם, שהוא לא עונה (ולא כהיום, כשמבזים את מישהו, הוא נעשה היסטרי ומקלל בחזרה). וכמו שאמר רבנו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ו'), שעיקר התשובה – לשמוע ביזיונו ולידום ולשתוק ;
ואם כן הצדיק הנ"ל זכה, שהיה לו שכן שקיללו וביזהו בכל יום ויום, והוא לא השיב למחרפו דבר. פעם אחת שלח הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שליח אל תלמידו, שהוא רוצה לבקר אותו. וכמובן התלמיד הכין את הבית וקישטו וערכו כראוי לכבוד אורח כל כך חשוב. וניגש אל השכן החייט, ואמר לו : "כל יום אתה מבזה ומקלל אותי, אני מבקש אותך, היום כשיבוא הבעל שם טוב הקדוש, אל תבזה אותי לפני רבי. ואם לא תציית, לא אתן לך להיכנס, ואסגור את הדלתות בעדך". מה היה יכול להגיד לו יותר מזה?! והנה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע הגיע, ובאו המון אנשים לקראתו.
והצדיק הקדוש רבי מנחם מענדיל מפרמישלאן זי"ע ראה שהחייט רוצה להיכנס, אזי סגר את כל החלונות והדלתות בעדו, ובתוך הבית הייתה סעודה גדולה, והחייט חיפש דרך להיכנס, והיות שלא מצא, לבסוף שבר חלון והחל לקלל ולצעוק ולצווח.
שאל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע את תלמידו : מה זאת? וענה ואמר : מה אעשה?! יש לי שכן, שמקלל ומבזה אותי בכול יום, ואיני יכול לעשות מאומה, אזי ביקשתי אותו, שלא יבזה אותי לפני הרבי, וכנראה שלא ציית אותי ושבר חלון, ועכשיו צועק בפנים. ענה ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: איי, איי, אני מקנא בך, הלוואי שהיה לי אדם, שהיה מקלל ומבזה אותי בכול יום ויום, אינך יודע איזו זכות יש לך!
(אשר בנחל חלק ס' מכתב י"ב פה.)
