הצדיק הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי"ע, היה גר בעיר אוסטראה, ושם היה צדיק בשם רבי ייבי, שהיה תלמיד הבעל שם טוב הקדוש זי"ע.
ופעם בא הצדיק הקדוש רבי נחום מטשרענובל זי"ע עם נכדו ר' שלום שכנא זי"ע לשבות בשבת אצל הצדיק הקדוש רבי פנחס מקאריץ זי"ע, והגיעו ביום חמישי. ומה ראו לנגד עיניהם? שהצדיק עומד במטבח, ומכין את הדגים לכבוד שבת. (כי הצדיקים הקדושים היו מבשלים בעצמם לכבוד שבת). ובאמצע הכנתו קפץ לכיוון הארון, ולקח פלפל שחור לתבל את הדגים. ור' שלום שכנא, שהיה אז צעיר מאוד, בראותו זאת – חייך.
הצדיק הקדוש רבי פנחס מקאריץ זי"ע שם לב לזה, והייתה לו חלישות הדעת, שאברך צעיר מחייך, ולא אמר דבר. והנה כשהגיע יום שישי, הכינו עצמם לשבת, והיו בטוחים שיאכלו אצל הצדיק רבי פנחס מקאריץ, בא הצדיק רבי ייבי, ואמר לרבי פנחס: הנה יש לכם שני אורחים צדיקים, תנו לי אחד וכו', ואמר לו הרבי: קח את הצעיר.
והתארח ר' שלום אצל ר' ייבי, וכשסיימו את הסעודה הלכו לצדיק רבי פנחס מקאריץ. ולא יכול אז רבי פנחס להתאפק, ושאל את ר' שלום: מדוע חייכת בשעה שקפצתי, הלוא אינך יודע שקפצתי אז להקדוש ברוך הוא? וענה ר' שלום: רבי, רבי, ידעתי זאת, אבל חייכתי למה הוצרכתם לרקוד ולקפוץ לתפוס את הקדוש ברוך הוא, הלא הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו, הוא נמצא גם פה למטה איתנו, ויכולים לתפסו כאן. וענה ואמר לו רבי פנחס: אברך, אם הייתי יודע שאתה במדרגה כזו, הייתי מזמינך להתארח אצלי לשבת…
אשר בנחל חלק נג' מכתב י' רכו.