שמעתי מר' לוי יצחק ז"ל, שהיה בין אנשי שלומנו אחד בשם ר' אבא'לה, שמו המלא היה: ר' אברהם אבא רבינאוויטש. הוא היה תלמיד של מוהרנ"ת ז"ל והיה עשיר גדול, והיה עוזר הרבה לאנשי שלומנו. פעם אחת חיתן את אחד מילדיו, ובעת שמחה ורקידה לקח כלי עם מים ושפך באמצע האולם.
בתוך שמחתו התחיל לומר: אט איז מען מטהר אבא'לען (הנה עכשיו מטהרים את אבא'לה), שרצה בעת שמחתו להזכיר לעצמו את יום מיתתו, ואיך שמטהרים אותו.
וכן פעם מצאוהו באמצע החורף, כשהיה בעת ההתבודדות שוכב על השלג, ומדבר לעצמו: "הנה אבא'לה, אתה כבר מונח מת, מה יהיה אתך?!" כל כך נזהרו אנשי שלומנו לחשוב מהתכלית הנצחית, ולא לשכוח כרגע, שיבוא היום ונצטרך לצאת מזה העולם, ולא יועיל לנו שום דבר.
אשר בנחל חלק כד מכתב ג' תשלה