סעודת ליל שבת
רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ריח'): לפעמים נגזר על האדם חס ושלום איזה גזירה רעה, ואמרו חכמינו הקדושים (מגילה ג.): אף על גב דאיהו לא חזא מזליה חזי, ומזה בא שפתאום נכנס באדם חשק לנסוע לאיזה מקום רחוק, והוא בעצמו אינו יודע מדוע הוא צריך לנסוע את הנסיעה הזו, אלא הנפש יודעת שנגזר עליה איזה גזרה רעה חס ושלום, ובגלל זה היא רוצה להסתיר את עצמה כי הנפש יודעת היטב מה נגזר עליה, ואז היא מכניסה רצון בלב האדם רצון שיברח מהמקום הזה, וכך יינצל מהגזרה הרעה, אבל לפעמים כשאדם בא לאותו מקום שברח ונתפרסם ביותר, אז יכול להזיק לו מאוד, ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאוד, שפתאום רצה לנסוע לארץ ישראל, והוא בעצמו ידע מה שהיה צריך להסתיר את עצמו, אבל נסע על המדינה בפרסום גדולה, ואז נסתלק על הדרך, וזה היה הצדיק הקדוש רבי נפתלי כ"ץ זי"ע, שנסתלק בעיר איסטנבול.
ובאמת רואים בחוש שפתאום נכנס לאדם רצון לנסוע לאיזה מקום אליו לנסוע, וכמאמרם ז"ל (שבת פט.) ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, נמצא שכל מה שיעקב אביו ירד למצרים היה ממנו יתברך, וזה "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צא' סימן ו'): אל תקרי שבר (בשין שמאלית) אלא שבר (בשין ימנית) מלשון תקווה, שראה באספקלריא שסברו ותקוותו היא במצרים, ולכן שלח את בניו שירדו למצרים, ומזה יצא אחר כך טובה שהשבטים אמרו "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת" והתחרטו על מכירתו עד "ויקרעו שמלותם", שזה היה תיקון על מה שעשו לו, "ויפשיטו את יוסף את כותנתו את כתונת הפסים אשר עליו" ואמרו בפה מלא: "מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק האלוהים מצא את עוון עבדך הננו עבדים לאדוני", עד שיוסף התגלה אליהם ואמר להם: ""ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם", שהתפייסו יחד.
רואים מכל זה שדייקא על ידי שיעקב ראה שיש לו סבר ותקווה במצרים ושלח את בניו, ולבסוף גם הוא ירד, עד שהשבע עשרה שנה שישב במצרים היו השנים הכי טובות שלו, רואים מכל זה את דברי רביז"ל ( שיחות הר"ן שיחה פ"ה): כשאדם רואה נסיעה שלא ימנע מעצמו מלנסוע, כי מה יודע מה הוא יפעל בדרך הזה, כי כל בר ישראל במקום שהוא נוסע הוא רק מתקן, ולכן זה דבר גדול מאוד לא להתעקש כשרואה לפניו נסיעה, ותמיד צריכים לזכור אשר מי יודע למה נכנס בו מחשבה ורצון לנוסע נסיעה זו אם לא כדי להינצל ממה שנגזר עליו, כי הנפש של האדם רואה דברים שאדם לא יכול לראות בעיניו, ולכן אסור להתנגד בשום פנים ואופן כשרואה לפניו נסיעה אלא ייסע וישתדל להיפגש עם אנשים ולדבר איתם דיבורי אמונה, כי רביז"ל מאוד מאוד הזהירנו לדבר עם בני אדם ולחזקם ולעודדם ולשמחם ולהחיותם, כי עובר על כל אחד ואחד צרות וייסורים ומרירות והרפתקאות, ואשרי מי שמדבר על לב בני אדם נשברי לב, אשר זו המצווה כי גדולה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קו'): על הפסוק (תהילים מא'): "אשרי משכיל אל דל", אשרי האדם שמכניס שכל באדם דל, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (נדרים מא): אין עני אלא בדעת, ולפעמים כשמחזקים ומעודדים ומשמחים בן אדם שבור זה שווה יותר מכל הון דעלמא כי יש בני אדם שהם כל כך שבורים ונפלו בעיניהם עד שעולה להם מחשבות של התאבדות רחמנא ליצלן, וכשבא בר ישראל ומחזק ומעודד אותם ומדבר על ליבם דברי ניחומים ודברי אמונה זה שווה יותר מכל הכסף שבעולם.
ולכן צריך כל בר ישראל לדעת אשר לאיפה שרק יגיע בזה העולם, עליו לדבר שם עמו יתברך, ובזה הוא מעלה את המקום אל הקדוש ברוך הוא, וכמו שגילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן עו'): שבכל מקום שבר ישראל מגיע הוא מעלה את המקום אליו יתברך, כי מגלה ומפרסם שם את הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא דבר גדול מאוד, בכל מקום שבר ישראל בא, שיראה לקיים שם מצוות, וכן יראה לדבר עם כל מי שהוא פוגש דיבורי אמונה והשגחה פרטית, ועל ידי זה הוא מעלה את המקום אלא למעלה מהמקום, ומי יודע אם לא סיבבו אתו מלמעלה שיצטרך לנוסע נסיעה זו כדי להפגש עם איזה בן אדם ולעשות לו טובה, לחזקו ולאמצו ולעודדו ולשמחו, ומי יודע מה נגזר עליו עכשיו במקומו, וכך ברח מהמקום, אשרי מי שמדבק את עצמו תמיד אליו יתברך ואינו נשבר משום דבר, ואז נכון לבו יהיה בטוח ששום דבר רע לא יקרה לו.
סעודה שלישית של שבת
רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז'): כל אחד כפי מה שזוכה לפעול בקשתו ביום הכיפורים דהיינו בקשת "סלח נא", כן יש לו חנוכה כי על ידי "סלח נא" נעשה חנוכה כמו שמשה רבנו ביקש מהקדוש ברוך הוא, (במדבר יד') "סלח נא לעוון העם הזה", על חטא המרגלים, כי על ידי חטא המרגלים גרמו חורבן בית המקדש, כמו שכתוב (במדבר יד'): "ויבכו העם בלילה ההוא", ודרשו חכמינו הקדושים (תענית כט.): אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות. ואותו הלילה ליל תשעה באב היה שבו נחרב הבית המקדש, שאז משה רבינו ביקש על עם ישראל: "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה" וגו', ובאמת כל העוונות תלויים בעוון החמור הזה שפגמו בארץ ישראל, כי ארץ ישראל הוא סוד האמונה, כמו שכתוב (דברים יא'): "ארץ אשר הוי"ה אלהיך דורש אותה תמיד עיני הוי"ה אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", והרגע שפוגמים באמונה מזה בא כל החטאים,.
ובזמן שבית המקדש היה קיים היו עם ישראל נקיים מעוונות, כמו שכתוב (ישעיה א'): "צדק ילין בה", ופירש רש"י: כי תמיד של שחר היה מכפר על עברות של לילה, ותמיד של בין הערביים היה מכפר על עבירות של יום, כי עם ישראל הם עם קדוש, וכפי גודל רוחניות נשמתם, הם לא יכולים לישא עליהם המשא של עוון אפילו יום אחד, על כן אנחנו צריכים את הבית המקדש שיכפר עלינו בכל יום, ומעת אשר חרב בית מקדשנו אין אנו יכולים לנקות את עצמינו מעוונות, כי אין מי שיכפר בעדינו, ומשה רבינו ראה את זה שבית המקדש הולך להיחרב על ידי פגם המרגלים שפגמו בארץ ישראל, והיה בהם פגם אמונה, כמו שכתוב (במדבר יג'): "כי חזק הוא ממנו", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (סוטה לה.): אל תקרי ממנו, אלא ממנו, כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. שכפרו בעיקר, רחמנא לישזבן. וכן אמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה טז סימן יא'): כי חזק הוא ממנו אמר ריש לקיש הטיחו דברים כלפי מעלה ובאותו עוון נגזר עליהם גזירות קשות. ומשה רבינו שידע כל זאת על כן מסר נפשו על ישראל, וביקש "סלח נא לעוון העם הזה", וכשפעל אצלו יתברך מזה נעשה חנוכת הבית, שזה סוד חנוכה, ולכן כל אחד כפי מה שזוכה לפעול ביום הכיפורים "סלח נא", כן זוכה שיהיה לו חנוכה, ועל כן רמז משה רבנו צירוף חנוכה מפסוק: "סלח נא לעוון העם ה'זה כ'גודל ח'סדך ו'כאשר נ'שאת" ראשי תבות חנוכ"ה, כי חנוכה הוא סוד חנוכת בית המקדש, ולכן חנוכה תמיד נשאר לדורות לעם ישראל אפילו אחר חורבן בית המקדש, כי בחנוכה מתגלה האור הגנוז שיאיר משיח בכל העולם כולו, ולכן יכולים לפעול לפני הנרות של חנוכה כל מה שרוצים, כי אז הוא עת רצון גדול בשמים, בבחינת חנוכת בית המקדש, והנה לעולם יוצא חנוכה בפרשת מקץ ששם מדבר מיציאת יוסף מבית האסורים, וכן עלייתו למלכות וחרטת השבטים שמכרוהו, שכולם אמרו : "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת.
וכן אמרו: "מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עוון עבדך", ועל ידי שהתחרטו על מעשיהם נתגלה להם אחר כך יוסף וזה סוד חנוכה שיוונים טימאו את כל השמנים שהם שמני המוח, בכפירות ואפיקורוסות וגזרו גזירות רעות על עם ישראל, לבטל מהם את השמחה והדביקות באין סוף ברוך הוא, כי כל הקליפות שהם היוונים זה טבע מקרה ומזה, ולכן גזרו דייקא על ש'בת מ'ילה ח'ודש, שהוא ראשי תיבות שמ"ח, כי השלוש מצוות האלו מפרידים את נשמות ישראל מאומות העולם, שבת היא מתנה רק לעם ישראל, כי גוי ששבת חייב מיתה, מילה בזה ניכר בר ישראל שהוא אחרת מגוי ערל, חודש, עם ישראל יש להם את החודשים שלהם וחיים עם התאריכים שלהם, וזה השמחה הכי גדולה שלא עשנו גוי, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י'): אשר השמחה הזו עולה על כל השמחות, כי בכל דבר הס"מ יכול לשבור את האדם, כאילו המצווה שמקיים אינה בשלימות, אבל בזה שבר ישראל מחייה את עצמו עם שלא עשני גוי, את השמחה הזו לא יכולים לבטל כי מה שלא יהיה לא נבראתי גוי, וכשבר ישראל שש ושמח על נקודת יהדותו בזה מאיר עליו האור האין סוף בתכלית מדריגה העליונה, כמו בזמן בניין בית המקדש.
ולכן בחנוכה נפתח האור הגנוז לאדם, שזה "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור", ופירש רש"י ז"ל כל לשון קץ סוף הוא, וכן פירש התרגום : "והוא מסוף", כי על ידי שאדם מסתכל על הסוף והתכלית שהוא האור האין סוף ברוך הוא, על ידי זה מגיע אל שנתיים ימים, היינו שנכלל אל למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, שזה נתגלה בחנוכה, וזה ש'נ'ת'י'ם', ראשי תיבות ש'מאל ת'דליק י'מין מ'זוזה, עם כל זאת אדם נמצא בזה העולם בכל פעם בסכנה גדולה מאוד שלא ייפול ממדרגתו שזה "ופרעה חולם", שזה כלל הדמיונות שמסבבים את האדם, וכמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נד'): שהדמיון מעלים מהאדם את האור האין סוף ברוך הוא, כל זמן שאדם נמצא בזה העולם על ידי ריבוי עונותיו הדמיונות מסבבים אותו, וכמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כה'): שכח המדמה מתגבר מאוד על האדם לבלי לראות את האור אין סוף ברוך הוא, עם כל זאת "והנה עומד על היאור", אם אדם חזק מאוד ואינו מטעה את עצמו, אז מאיר עליו האור אין סוף ברוך הוא, ולכן בזה שכל בר ישראל מקיים מצוות נר חנוכה ומהדרין מן המהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד עושה מביתו בית המקדש וכן הוא נעשה כהן גדול, והוא מאיר את האור אין סוף ברוך הוא בתוך ביתו, אשרי לו.
