בעיר טולטשין נתפרסם אדם שהיה מראה מופתים, ורבים נושעו על ידי ברכותיו, ושאל ר' יצחק ז"ל את אביו מוהרנ"ת ז"ל: איך יכול אדם פשוט להגיע למדרגות כאלו, שתהיה לו דעה בשמים? ענה ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל: צא ובדוק במעשיו וכו', וחזר בנו ר' יצחק ז"ל ואמר: הוא מתפלל בכוונה וקובע עיתים לתורה, הוא אכן יהודי פשוט אבל ירא שמים וכו'. ענה לו מוהרנ"ת ז"ל: עדיין בשביל זה לא זכה להגיע למדרגה שתהיה לו דעה בשמים, לך ובדוק אותו יותר וכו', וחזר ואמר: הבחנתי שקם בכל לילה בחצות, ומתאונן ומקונן על חורבן בית המקדש, ועל צרות ישראל וכו', ענה ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל: היינו דאהני לי, זה הסוד שיש לו דעה בשמים.
אשר בנחל חלק פט מכתב כ' כה
נוסח דומה לסיפור הנ"ל
מסופר, אשר בעיר טולטשין, היה גר בנו של מוהרנ"ת ז"ל, ר' יצחק ז"ל, והתגורר שם יהודי פשוט, שברכותיו התקבלו בשמים, וכל מי שנתברך על ידו – נתקבלה הברכה. ונעשה רעש גדול מאוד, איך ייתכן, יהודי פשוט מברך ומתקיימות ברכותיו, ויש לאנשים ישועה?! אזי שאל ר' יצחק את אביו מוהרנ"ת ז"ל: "אבא, איך ייתכן כדבר הזה?" אמר לו מוהרנ"ת ז"ל: "לך בדוק אחר מעשיו". והלך, וראה שמתפלל, קובע עיתים לתורה וכו', ואמר לאביו. אמר מוהרנ"ת ז"ל: "לאו, בשביל זה עדין לא זכה שברכותיו תתקבלנה".
והלך והתבונן שוב, וראה שעושה צדקה, ועוזר לאנשים, וסיפר לאביו, ענה ואמר מוהרנ"ת ז"ל: "לאו, לא בשביל זה זכה לאשר זכה". והנה פעם עבר ר' יצחק סמוך לביתו, וראהו דרך החלון, שיושב על הארץ, ואומר תיקון חצות בבכיות עצומות, וסיפר לאביו, ענה ואמר מוהרנ"ת ז"ל: "כן, זה הועיל לו". למדים מכאן, גודל חשיבות תיקון חצות, שאז השמים פתוחים, ויכולות כל התפילות להתקבל. ונאמר אז (איכה ב, יט): "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'", שאדם נמצא אז ממש מול הקדוש ברוך הוא. ועל כן אשרי הזוכה לומר חצות.
אשר בנחל חלק צד מכתב כא קמט
אצל אנשי שלומנו זה היה עיקר גדול יותר מלהתפלל תפילת הותיקין, זה שמעתי בפרוש מהרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל, שהוא היה כל השנים באומן, וראה את עבודת אנשי שלומנו, שהיו הולכים לישון לפני חצות, וקמו לחצות, והיו ערים שעתיים, ואחר כך הלכו לישון חזרה עד קודם תפילת הותיקין, ואחר כך התפללו תפילת הותיקין. ואת זה ראה אצל ר' אברהם בר' נחמן בסוף ימיו, והייתה תקופה שישן עמו יחד חצי שנה, וזה היה בסוף ארבע שנותיו האחרונות משנת תקע"ד, וכן נהג כך ר' שמשון בארסקי ז"ל, ועוד הרבה עובדי השם, אבל גם היו הרבה בעלי כח, שהיו ערים כבר מחצות עד תפילת הותיקין, כגון: ר' געצי ז"ל וחבורתו, וכן חתנו ר' ברוך ז"ל. וסיפר לי ר' לוי יצחק ז"ל, שלכל אחד היו באותן שעתים עבודות אחרות, ואמרו סדר תיקון חצות, ואחר כך זה למד שולחן ערוך אז, וזה התבודד אז, זה אמר תהילים וליקוטי תפילות ושערי ציון, זה למד זוהר ותיקונים, כל אחד הייתה לו את עבודתו, ואף אחד לא התערב בעבודתו של השני, ולא אמר לו דעות כלל.
וסיפר לי עוד, שכל אחד אמר את סדר תיקון חצות עם ניגון אחר בנעימות כזו, שאין לתאר בשברון לב ובתמימות כזו, שאי אפשר להסביר לזולת, וראו שאלו שאמרו בכל לילה סדר תיקון חצות, הם אינם מהעולם הזה כלל, הם יושבים ממש בגן עדן, על אף שסבלו עניות ודחקות איום ונורא, לא היה להם אלא לחם יבש, שהטבילו במים חמים, כדי שיהיה ראוי לאכילה, כי היה הלחם קשה כאבן ממש, ועם כל זאת אחר אכילה כזו היו פניהם מאירים מאוד מרב שמחה, ולא ידעו מה זה מעדנים וכו', השמחה שלהם הייתה שמחה רוחנית. ולכן ראה גם אתה מהיום בלילה להרגיל עצמך לומר את סדר תיקון חצות בתמימות ובפשיטות גמורה, ואף אחד אינו צריך לדעת מזה, וחיי עולם הבא תרגיש עוד בחיים חיותך בזה העולם.
אשר בנחל חלק עז מכתב טז תשכא
וסיפר לי ר' לוי יצחק ז"ל, שמוהרנ"ת ז"ל אמר, אשר את הפיוט של "אדיר יבנה ביתו" הכניסו בסדר ההגדה, כי אז באמצע הלילה מגיע זמן חצות, והרי לא אמרים סדר תיקון חצות, ולכן אומרים את הפיוט הזה במקום תיקון חצות, כי מבקשים על בניין בית המקדש שיבנה במהרה, וגם בזה יש תנועה מאוד מאוד יפה ומעוררת.
אשר בנחל חלק סה מכתב י"ג תרכה.
וסיפר לי ר' לוי יצחק, כי הוא היה כלוא בבית הסוהר עם עוד אחד מאנשי שלומנו בעיר אומן חמשה עשר שבועות, ודנו אותם למיתה, רחמנא ליצלן, ובלילה האחרון ענה ואמר האחד לר' לוי יצחק: היות שהלילה הוא האחרון מחיינו, עלינו לומר תיקון חצות. והשיב ר' לוי יצחק: אם הלילה הוא הלילה האחרון מחיינו, עלינו לדבר מרבנו ז"ל. ודיברו כל הלילה מרבנו ז"ל, ואחר כך למחרת לקחו אותם לעיר קייב ושם ניצלו על ידי נס (ויתבאר במקום אחר, אם ירצה השם).
אשר בנחל חלק יז מכתב ב' תפו
ומספרים אשר החצות של מוהרנ"ת ז"ל היה יוצא מן הכלל, ובפרט בשנות המחלוקת שעליו, שאז צעק את סדר התיקון חצות בקולי קולות, והיו אשתו ובתו מראות לאנשי שלומנו את התנועות הקדושות שלו שעשה בידיו הקדושות, ואיך שאחז עצמו בראשו עם שתי ידיו הקדושות, וצעק ובכה בקולי קולות, עד שהעיר את שכניו בלילה משנתם. ופעם אחת שאל החולק וכו', את אחד ממקורביו שהיה שכנו של מוהרנ"ת ז"ל, מדוע אינו רודף את ר' נתן כרצונו.
והשיב לו: וואס זאל איך אייך זאגן (מה אומר לכם), כמה פעמים אני מתעורר באמצע הלילה משנתי, כשהוא עושה קולי קולות באמירת חצות בבכיות עצומות, ונדמה לי כאילו משליכים אותי מהמיטה, ואיך אוכל בבוקר לדבר על איש כזה?! והיה עיקר אמירת חצות שלו, שיתגלה אור רבנו ז"ל בעולם, ושישובו כל ישראל אליו יתברך, כמו ששמעו התבודדות בין אמירת המזמורים, ואיך שפרש את המזמורים על קוטב זה. ופעם אחת שמע ר' נחמן טולטשינער איך שבוכה מאוד בשעת אמירת תיקון חצות, וצעק ובכה: אתה יודע רזי עולם, דו ווייסט דעם סוד פונעם רבי'ן, ווי דער רבי איז א סוד ביי די וועלט (רבונו של עולם, אתה לבד יודע את הסוד של הרבי, איך שהרבי הוא סוד ורז נעלם מהעולם), ואותי קרבת לרבי כזה; והתחיל לבכות עוד יותר, ונתן תודה והודאה, שהתוודע מרבנו ז"ל, וביקש הרבה שיתגלה אור רבנו ז"ל לכל העולם כולו וכו'.
ור' וועלוול (אחד מאנשי שלומנו מעובדי השם יוצאים מן הכלל) היה אומר, שאיתא בספרים הקדושים: מי שאומר בכל לילה חצות, כבר לא יחזור בגלגול. ומסופר, כשבא ר' וועלוול הנ"ל לעיר אומן, ברך עליו ר' אברהם בר' נחמן ברכת שהחיינו בשם ומלכות, כי ר' אברהם היה הולך בכל לילה בחצות אל הציון הקדוש, אף שבחורף היה קר מאוד מאוד, ושלג רב, והיה תמיד משתוקק שיהיה לו עם מי לילך, כי מרוב בכיות היו עיניו נפוחות בכל פעם, והייתה קשה לו הראות, אבל לא היה לו עם מי לילך, כי מי עוד הלך בחשכת לילה בלילי טבת הארוכים והקרים, ור' וועלוול הזה היה גם כן אש לוהטת בעבודת השם יתברך, והוא גם כן הלך, ועל כן היו הולכים ביחד בכל לילה.
ומעבודת החצות של ר' אברהם בר' נחמן יקצרו המון יריעות, איך בילה בחצות שנים שנים בכל לילה ולילה בבכיות ובהתבודדות, כל הלילה בתפילה והתבודדות, והיה רגיל לומר: "כל חצות שאני חוטף בזה העולם, זהו החיות שלי, זו התקווה שלי, זו הישועה שלי, זו התכלית שלי, זה העולם הבא שלי"; כל כך הרגיש מהו חצות. ופעם אחת אמר: כמו שהשם יתברך בחר את ארץ ישראל מכל הארצות, ובחר את ישראל מכל האומות, כמו כן בחר את השתי שעות יותר מכל המעת לעת.
וסיפר לי ר' לוי יצחק ז"ל, שכל דיבוריו של ר' אברהם בר' נחמן ז"ל היו רק מחצות והתבודדות ושיעורים כסדרן.
אשר בנחל חלק יז מכתב ב' תצד
וידוע איך שהפליג בדבר האיש האלוקי הרב החסיד ר' אברהם בר' נחמן ז"ל (בעל החבר ספר 'באור הליקוטים'), וממש לא הייתה שיחה אצלו, שלא הזכיר מעלת קימת חצות, וגם בזוהר הקדוש מובא הרבה ממעלת הלומד תורה בחצות לילה. והרב החסיד ר' מיכלי ז"ל, נכד מוהרנ"ת ז"ל, אמר פעם אחת: כמו שסנדלר אינו יכול להיות בלי מרצע, כמו כן אי אפשר להיות איש כשר בלי קימת חצות, "אזוי ווי א שוסטער קען נישט אן זיין נאהל אזוי קען מען נישט זיין קיין ערליכער איד אן חצות", ויש בין אנשי שלומנו המון שיחות וסיפורים מעבודת תיקון חצות של כל אנשי שלומנו שבכל הדורות, יעזור לי השם יתברך ואדפיסם.
אשר בנחל חלק לא מכתב ה' מב
