במשך 29 שנים הוא לא הצליח לעכל את החזרה בתשובה של בנו ובערב ראש השנה האחרון הכל התהפך • כוחו של צדיק י"ט חשוון תשע"ד, 23/10/2013 |
||||
|
|
||||
|
סיפורנו מתחיל לפני 29 שנה, אז החל יהודי בשם אפרים מהעיר ראשון לציון להתקרב לשמירת תורה ומצוות ולחסידות ברסלב. הוא הלך לשיעורי תורה בעיר, שמע שיעורים בחסידות ואט-אט התחזק יותר ויותר. אפרים נשא אשה, בעלת תשובה אף היא, והשניים הקימו משפחה חרדית לתפארת. אביו של אפרים הגיב לחזרה בתשובה של בנו בצורה קשה מאוד וביקש ממנו שוב ושוב שיפסיק לנהל אורח חיים חרדי ויחזור לחיות כ"אדם רגיל", אך אפרים לעומת זאת ניסה אף הוא לשכנע את אביו בדרכים שונות להכיר את היהדות ומצוותיה ואף שלח אליו רבנים ואברכים לדבר על ליבו ולהסביר לו מהי שבת ועד כמה מיוחד זה להשתתף בשיעור תורה. האבא, שהיה ידוע בסביבתו כאדם אלים שכולם חששו מתוקפנותו, הגיב בזעם: "אני לא רוצה לשמוע שום מילה על יהדות, אף רב לא יגיד לי מה לעשות ואיך להתנהג, נקודה". פעמים רבות ניסה אפרים שוב ושוב לדבר על ליבו של אביו, אך כל הנסיונות עלו בתוהו. לא זאת בלבד שלא הצליחו לחדור אל ליבו של האב אלא אף גרמו לו להתנגד בצורה נחרצת ביותר ולהיות ממש "אנטי דתי" לכל דבר שבקדושה. המתח בין האב והבן הלך והתעצם, כל מילה שהוציא הבן אפרים מפיו, הפך עד מהרה לויכוח, ולא סתם ויכוח אלא ויכוח קולני טעון ברגשות שליליים, ומויכוחים כאלו הדרך קצרה לתגרת ידיים… שנים עברו, אפרים כאמור הקים בית בישראל, לאט לאט הבין שכדי למנוע נתק מוחלט בינו לבין אביו עליו לשתוק ולא לנסות להשפיע על אביו בשום דרך אלא לתת לו להמשיך לחיות את חייו כפי שבחר. ימים ספורים לפני ערב ראש השנה תשע"ד, החליט הבן לקנות שני כרטיסי טיסה לאומן, האחד עבורו והשני עבור… אביו. אפרים התלבט וחכך בדעתו, כיצד ייגש לאביו ויספר לו שהוא קנה לו כרטיס לאומן? מה יהיה ואיך יגיב? שוב יחזרו הויכוחים הקולניים שיעיבו על השמחה ועל השלום בין בני המשפחה? הוא נשא תפילה לריבון העולמים שהכול יעבור בשלום ולא ייגרם מזה שום נזק, אזר אומץ בנפשו ובדחילו ורחימו ניגש לדבר עם אביו: "אבא יקר, קניתי לך מתנה לראש השנה, אינך חייב לקבל אותה, רק אם תרצה, אז תשתמש בזה ותהיה לך זכות גדולה". "על איזה מתנה אתה מדבר?", שאל האבא בחשדנות. "קניתי לך כרטיס לאומן… לכבוד ראש השנה", ענה אפרים, "רק אם אתה רוצה אבא", הוסיף. להפתעתו ענה לו אביו: "טוב, אם קנית – קנית. מה כבר יכול להיות, נטוס ונראה עולם… מה יש כבר להפסיד", ומייד החלו בהתארגנות לקראת הנסיעה. ואכן, השניים הגיעו לאומן בערב ראש השנה יחד עם רבבות עמך ישראל ומסתבר שהאווירה, השמחה, השירה והקדושה, פעלו את פעולתם ונגעו בליבו של האבא. הוא התייפח בציון הקדוש בבכי נוראי, בכי שקשה להסבירו. האדם המפחיד שכולם "פחדו מהצל שלו" ישב על יד הציון וגעה בבכייה כמו ילד קטן שגילה את אימו לאחר שנים רבות של בדידות וגעגועים… אין מילים לתאר את התפילות שעברו על השניים באומן, כל אמן וכל עניית 'יהא שמיה רבא' נאמרה בדביקות ובכוונה עילאית. הלב של האבא שהיה אטום במשך עשרות שנים נפתח, הוא החל להתעניין על רבינו הקדוש ומעלותיו ותורתו הקדושה, וכל פעם שסיפרו בפניו מעשה היה כולו מרותק לשמוע כל מילה ומילה. פעם ראשונה בחיים שאפרים ראה את אביו מחזיק סידור ביד, פעם ראשונה שזכה לראות את אביו עם רגשות לדברים קדושים ורוחניים. למחרת ראש השנה יצאו האבא והבן בחזרה לארץ הקודש. כאשר הגיעו לביתם בראשון לציון הודיע האב בקול תקיף שאינו משתמע לשתי פנים: "מהיום אנו שומרים שבת קודש, מהיום שומרים על כשרות ועל טהרה בבית ומהיום אני הולך להשתתף בשיעור תורה". לאפרים, שהיה נרגש כולו, חלפו בראש כל 29 השנים בהם ניסה להשפיע על אביו להתעניין בקצת יהדות, ללא הצלחה, והנה בנסיעה אחת אל ציון רבינו הקדוש באומן הכל התהפך. "הרגשתי ממש שנולד לי אבא חדש", סיפר אפרים. "אבא שנהפך מאנטי-דתי לנטו-דתי". |
||||
