מספר ר' יהונתן דנינו הי"ו:

היה זה בשנות התשעים, גל של פיגועי טרור שטף את ארצנו הקטנה, אחת מהערים המוכות טרור במיוחד הייתה העיר ירושלים.

מוצאי שבת אחד החליטו המחבלים לעשות פיגוע כפול כאות נקמה על חיסול איש בכיר בארגון הטרור. המקום שנבחר לביצוע מזימתם היה מרכז העיר ירושלים, כיכר ציון ברחוב יפו.  המפגעים הפעילו מטען חבלה רב עוצמה, במקום נהרגו אחד עשרה אנשים ועוד עשרות נפצעו, לאחר שהגיעו למקום כוחות הביטחון להגיש עזרה וסיוע לנפגעים התפוצצה במקום מכונית תופת שגבתה את חייהם של עוד מספר אזרחים וחיילים וגרמה לפציעתם של אנשים נוספים.

באותה תקופה עבדתי לפרנסתי כצלם בעיתונות החרדית בכלל ובעיתונים: "המשפחה", "שעה טובה", ו"קו עיתונות דתית", בפרט.

הגעתי לזירה המדממת כדי לסקר את האירוע ולשלוח תמונות למערכות העיתונים עמהן אני עובד. תחושה של מוות רחפה באוויר, קולות של בכי וזעקות שבר נשמעו בכל עבר. אזרחים תמימים שרצו בסך הכל להגיע לבתי הקפה במדרחוב יחד עם לובשי המדים שהגיעו לסייע היו מפוחדים ומבוהלים עד מאוד, שלוליות של דם רבות היו במקום כולם חששו לחייהם וחשבו אף על הגרוע מכל…

בעת שמכונית התופת התפוצצה עמדתי במרחק של שלושה מטרים ממנה, וברוך ה', לא קרה לי דבר. כשוך הסערה, לאחר שנרגעו הרוחות, הרהרתי לעצמי:

"מדוע דווקא אני ניצלתי?"

נזכרתי שיש לי על גופי את הקמע של הצדיק מיבנאל, אותו אני נוהג לשאת בקביעות, בזכות הקמע ה' הציל אותי, כי הצדיק הבטיח:

"מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קָמֵעַ, לֹא יִקְרֶה לוֹ שׁוּם דָּבָר, גַּם בְּכִיסִי יֶשְׁנוֹ קָמֵעַ תָּמִיד, אִם אָדָם הֵיכָן שֶׁיֵּלֵךְ נוֹשֵׂא אֶת הַקָּמֵעַ – לֹא יֶאֱרַע לוֹ מְאוּמָה".

ברוך ה' ניצלתי.