היה זה כשבוע לפני פסח תשפ"ב, לקחתי פסק זמן מעבודות החג והלכתי ללמוד בבית המדרש. למדתי בחברותא בספר "אוצר האמונה" ותוך כדי לימוד סיפרתי סיפורי ישועות על הצדיק מוהרא"ש.
לידנו נעמד בחור ישיבה, תמיר קומה, שסיים זה עתה את תפילת שחרית ותוך כדי קיפול תפיליו הטה אוזנו כאפרכסת ושתה בצמא כל מילה מילה שהוצאתי מפי.
לפתע עצר הבחור את שטף דיבורי ואמר:
"דן, אפשר לספר סיפור ישועה שארע עמי בציון מוהרא"ש?"
- כן, בודאי" – נעניתי בשמחה – "אנו אוהבים לשמוע סיפורי ישועה וגם לפרסמם ברבים".
"כידוע" – אמר הבחור – "אני לומד בישיבת "יסודות" (כוונתו, לישיבה במושב "יסודות", היכן שלומד בני בכורי, אוראל) ובחודש אב האחרון יצאנו לטיול בצפון עם חברים. החלטנו להגיע לציון מוהרא"ש ולקרוא שם תהילים. נסענו באוטובוס לטבריה, ובחסדי ה' עלינו, מצאנו 'טרמפ' שהביא אותם עד לציון מוהרא"ש ביבנאל.
בציון קראתי את כל ספר התהילים וגם את התפילה למציאת הזיווג .
כשהיגיע חודש אלול, הפסקתי להתעניין בשידוכין והתחלתי ללמוד במרץ רב את הלימוד. משום מה, קיבלתי על עצמי לא להתעסק בשידוכים עד 'פורים קטן'.
לאחר 'פורים קטן', יד באדר א', כשרציתי להתעניין בשידוכין היגיע אלי הצעה ומייד נפגשתי. ראיתי בזה השגחה את יד ההשגחה הפרטית שכן לפני התפילה בציון מוהרא"ש כל הצעות השידוכין שהציעו לי נדחו בזה אחר זה.
הכול הלך למישרין והחלטנו שאת הפגישה השלישית אנו נעשה בגינה הסמוכה לבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה. נסעתי במונית מביתי עד המקום המיועד אלא שהנהג טעה בדרכו והוריד אותי במקום אחר, כנראה שהוא לא הכיר את האזור.
מרוב התרגשות מהפגישה גם אני לא שמתי לב היכן אני נמצא ורק לאחר שיצאתי מהמונית הבנתי שאני לא במקום הנכון.
"התחלתי לצעוד לכיוון הגינה ושאלתי את עצמי:
"למה זה קורה לי?"
"מדוע הנהג טעה בדרך?"
לפתע, הגיע מפיץ, חסיד ברסלב במראהו, ונתן לי קונטרס בשם "זוג מן השמיים", הבנתי שקיבלתי איתות מהשמים שאני בדרך הנכונה ושלא טעיתי בדרכי…
לאחר הפגישה קראתי בקונטרס והתחזקתי מאוד. הקריאה בקונטרס חיזקה את לבי שבחרתי את הזיווג המתאים לי וכדאי לי לעשות "וורט". ברוך ה', התארסתי, בשעה טובה ומוצלחת, ולאחר ספירת העומר אני אתחתן בזכות התהילים בציון מוהרא"ש".