מספרים, שפעם היה הגאון הקדוש רבי שלמה קלוגר זי"ע (שהיה גאון הגאונים כידוע) בעת ברית מילה, וחיכו הרבה והתמהמהו מלעשות את הברית, ושאל הגאון: מה פשר העיכוב? ענו ואמרו לו, אשר אביו של הרך הנימול שוכב בחדר הסמוך גוסס, ומחכים ליציאת נשמה, ורוצים ליתן שם להתינוק אחרי אביו, והחל הגאון לצעוק תכף ומיד לעשות את הברית, כי אליהו הנביא יבוא, וכבר נשלח אותו אל החולה שירפאו, כי יש בכוחו לרפא חולים, וכל הוא לא היה בא, אבל כשיש ברית הוא ממילא כבר נמצא, בכן צריכים לשולחו אל החולה. וכן היה, שנתרפא החולה, ואחר שלושה ימים כבר הסתובב על רגליו כאחד האדם.
ומספרים על הגאון הקדוש בעל ה'נודע ביהודה' זי"ע בליל הסדר אחרי שאמר את התפילה: "שפוך חמתך", לווה את אליהו הנביא עד למטה אל הרחוב, וחזר לעליית ביתו ואמר: אתם חושבים שראיתיו? לא! אלא אני מאמין באמונה שלימה שהוא נכנס, ולכן ליוויתי אותו החוצה (יש אומרים שבזה רצה להלביש גדולתו, באשר באמת כן ראה אותו).
אשר בנחל חלק סו מכתב י"ג תתקסג
