בשו"ת אשר בנחל ( חלק מ"ח מכתב ח' תשנג.) מספר כ"ק מוהרא"ש זי"ע סיפור נפלא על מעלת קבלת ביזיונות באהבה. ועל הבנת הצדיקים את גודל המעלה של קבלת ביזיונות בשתיקה.
קראו ותחי נפשכם.
הגר"א למד פעם עם תלמידיו את מסכת גיהינום, שמובאת בספר "ראשית חכמה", ואחד התלמידים התעלף, עד שעוררוהו וכו', ונפל למשכב כמה שבועות, ובא הגר"א לבקרו, ושאלו: מה ארע לך שהתעלפת? ענה ואמר לו: שמעתי שיש שבעה היכלות של גיהינום, ואני צריך לעבור על כל זאת, ומה גם שחטאתי פי כמה וכמה, וכיצד לא אחלה? אמר לו הגר"א, מה שכתוב שם זו מציאות, אבל תדע לך, שמי שעובר בזה העולם צער וחלישות הדעת, עניות ודחקות, עלבונות וביזיונות, הוא פטור מהכול ונמחל לו.
מספרים על הרבי רבי זושא זי"ע, אחיו של הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק, אשתו נקראה בשם גיננדל, והייתה מרבה לבזותו ולצעוק עליו.
פעם אחת אחר שביזתה אותו הלך לבית הכנסת ובכה: רבונו של עולם, זושא חטא, ומגיעים לו כל הביזיונות, ונרדם שם, וראה שבעה היכלות של גיהינום, ומה שקורה רחמנא ליצלן, לזה שחטא, וראה שמביאים נשמות כתרנגולים לשחיטה לפני בית דין של מעלה, אבל לפני כל אחד מביאים שקים של עוונות מחד, ומאידך – שקים של צרות וייסורים ועוגמת נפש, וחלישות הדעת, עניות ודחקות, וזה הכריע את הכף והנה הרבי רבי זושא נעשה לו חושך, בראותו את מדורי הגיהינום, אבל משראה את שקי הביזיונות שמכפרים, קם בשמחה לביתו, ואשתו פתחה עליו פיה לבזותו, אזי צעק: גיננדל עוד ביזיונות, זושא חטא, ואינו רוצה להיות בשבעה מדורי גיהינום.
