בעזרת השם יתברך, אור ליום ראשון לסדר בא ה'תשכ"ד
חיים, שלום וברכה וכל טוב סלה אל אהובי, אחי וידידי, הבחור היקר לי מאוד, שותה מהמעיין היוצא מבית ה', הלא הוא נחל נובע
מקור חכמה, זכותו יגן עלינו, מסוד שלש ראשונות דעתיק וכו' … נרו יאיר ויזרח.
אהובי, אחי! שמחתי כעל כל הון, שהנך שוקד על ספרי רבנו ז"ל, ואתה עוסק בהתבודדות, אשריך ואשרי חלקך, חבלים נפלו לנו בנעימים וכו', זהו חלקך לנצח, חזק ואמץ יותר ויותר בכל יום, הן בספרי רבנו ז"ל ובפרט "ליקוטי-הלכות", והן בהתבודדות – שזהו העיקר, והכל לכל רק בשמחה, להיות תמיד בשמחה, ולעשות את כל המצוות שציוונו הבורא יתברך שמו בשמחה עצומה.
אשרינו ואשרי חלקנו ומה נעים גורלנו, שזכינו להיות מזרע ישראל, ולא עשנו גוי, חס ושלום, ותהילה לאל, יש לנו מצוות הרבה לקיים בכל יום – ציצית, תפלין, תורה, תפלה וכו' וכו',
אך לזכות לשמחה הוא על-ידי שיפשט עקמומיות שבלב, שלא תהיינה בלבו שום קושיות, חס ושלום, על השם יתברך, ולזה זוכים על-ידי תפילה בכוח, להתפלל עם כל הכוחות, וצריך לשמור מאוד את המחשבה, שלא נחמיץ אותה בהרהורים רעים, חס ושלום, חס ושלום, והכל בכוח הצדיק האמת, נחל נובע מקור חכמה, זכותו יגן עלינו, שאנחנו חוסים בצלו – צלא דמהימנותא, (צל האמונה) ועיקר הכל להתחזק ביותר באמונת צדיקים – להאמין שכל דברי רבנו ז"ל הם אמת ויציב ונכון וקיים וישר וטוב ונעים וכו' וכו', ולקשר עצמו אליו בכל יום, ובפרט קודם התפילה וקודם עשיית המצוות כמובא באריכות בליקוטי-הלכות (חושן משפט, חלק א', "העושה שליח לגבות חוב", הלכה ב, עיין שם), ותשתדל ללמוד את ההלכה הזאת שמייסדת על התורה "בחצוצרות" (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ר), אשר דיברנו ממנה בשבת-קודש, וכל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ושמעתי מגדולי אנשי שלומנו, שזה סובב על ה"ליקוטי-הלכות", כי מוהרנ"ת ז"ל אמר בעצמו על ה"ליקוטי-הלכות" שלו בזו הלשון: ''עס איז השם יתברך'ס גן עדן", (זהו הגן עדן של ה' יתברך) כי דבריו הקדושים מחזקים ומאמצים מאוד את כל אדם מהאזוב אשר בקיר עד הארז אשר בלבנון, וכן ר' נחמן טולטשינער ז"ל הזהיר מאוד ללמוד בספרי מוהרנ"ת ז"ל בכל יום יותר מספרי רבנו ז"ל (עין כוכבי-אור בהקדמה), כי דבריו הקדושים מבארים ומפרשים דברי רבנו ז"ל, ולולא מוהרנ"ת ז"ל לא היה נשאר מרבנו ז"ל אפילו עלה אחד (עין חיי מוהר"ן, סימן שע – דפוס חדש), ור' אפרים מפשעדבורז' ז"ל היה רגיל לומר בכל פעם בהתעוררות: "ולא נתן – למוט רגלינו" – אם לא היה לנו, חס ושלום, רבי "נתן" ז"ל, היה, חס ושלום, "למוט רגלינו", והבן.
אשרינו ואשרי חלקנו, טוב להודות להשם יתברך על כל החסד שעשה עמנו, שזכינו לידע מאור האורות הזה, ואל תירא ואל תחת משום בריה שבעולם, שאלו הן יראות חיצוניות, רק לפחד מהשם יתברך בעצמו, וזהו עיקר היראה (עיין כל זה בליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ד)
ידידך הדורש שלומך…
ותתן לקרא את המכתב לידידי, יקירי, הבחור … שיחיה נצח, וכן תראה אותו לחברי … השם יאריך ימיו ושנותיו.
(אשר בנחל חלק א מכתב לו)
