תקנת שו"ם זה ראשי תיבות של שלוש הקהילות שבחבל נהר הריין, והם: ש'פירא ו'ורמיזא מ'גנצא, אלו הקהילות היו כמה מאות שנים אחר החורבן, והם ביססו את הקהילות באשכנז, והקימו ישיבות גדולות עם המון תלמידים, שכל הש"ס היה שגור פיהם. ולכן הראשונים לא עשו כל כך הרבה פירושים, כי לא היה נצרך, כי למדו אז ש"ס בעל פה, כפי הביאורים שבארו הראשונים.
רבנו גרשום מאור הגולה זכה להיות זה שהרביץ תורה בקהילת מגנצא, ותקנות גדולות תיקן שנתקבלו בכל תפוצות ישראל (מובא בשו"ת מהרש"ל, סימן כ"ט, שרבנו גרשום מאור הגולה היה תלמידו של רב האי גאון).
והנה בימיו היה אסון גדול לעם ישראל, כי כומר קתולי התגייר, ובשנאתו את דתו חיבר ספר, והוכיח את השקרים שלהם ואיך שהם סותרים וכו', ואז הקיסר נכנס ברציחה, ואילץ את היהודים להתנצר, רחמנא ליצלן, ורבים וטובים נהרגו על קידוש השם ואחרים ברחו, ואלו שלא היו יכולים לעמוד בנסיון, המירו את דתם, אבל אחר שנים כשנשקט, חזרו למקור מחצבם, אבל היו הרבה, שביזו והשפילו אותם על שלא עמדו בניסיון, ואז קם רבנו גרשום מאור הגולה, ותיקן תקנה ועשה חרם על אלו שיבזו בעלי תשובה, ומאז נשקטו העלבונות והחירופין והגידופין שהיו מנת חלקם של אלו האנוסים שחזרו אל היהדות.
גם לרבנו גרשום מאור הגולה קרה אסון נורא, אשר תפסו אות בנו יחידו, ועינוהו בעינויים קשים ומרים עד שהתנצר, וזה מובא בספר אור זרוע (חלק ב', סימן תכח), שישב עליו שבעה, והסיבה – כי לא עמד בניסיון, ומת בלא שחזר בתשובה, אבל זה היה ניסיון קשה, כי לא עשה את זה ברצון אלא באונס, אבל אביו סבר, שהיה צריך למסור את נפשו ולמות על קידוש השם, אבל לבסוף מת מרב העינויים (ולכן אין לדבר בגנותו, כי היה אנוס, כי מי יכול לעמוד בניסיון של עינויים קשים ומרים שעשו הגויים, יימח שמם, לעם ישראל במשך הדורות), אך אביו ישב עליו שבעה, על שלא מסר את נפשו על כך. מה אומר על זה? קטונתי וכו', אנחנו יודעים מה שאמרו חכמינו (כתובות לג:) : אלמלא נגדוה לחנניא מישאל ועזריה פלחו לצלמא.
אשר בנחל חלק נז מכתב י"א שנא
