כשבאו לספר להרב הקדוש רב אהרן מבעלזא זי"ע, שזרקו את בנו הצדיק רבי משה הי"ד לתוך האש ונשרף, קם מלא קומתו, ואמר בזו הלשון: "א חסד פון בורא איך האב אויך צו שטייער געגעבן א קרבן" (זה חסד מהבורא שגם אני נתתי קרבן), ומאז לא דיבר אף פעם ממה שעבר עליו, לא קבל ולא התאונן אף פעם, ולא החזיק את יום השנה (יארצייט שלו).
ופעם דיבר עמו רב מפורסם גדול, ובתוך דבריו אמר לו: "הרבי כבר לא ידע מצער"; ונרעד מאוד ואמר: "חס ושלום, אף פעם לא היה לי שום צער".
ופעם בא אליו יהודי, שאיבד את כל משפחתו בעת השואה – אשתו וילדיו, אביו ואמו, אחיו ואחיותיו משפחה עניפה, ובכה במר נפשו שנשאר לבד, ובתוך דבריו אמר להצדיק מבעלזא זי"ע: "מי עוד יבין אותי כמו הרבי, שגם הוא עבר את כל המאורעות הקשים האלו". ותכף ומיד החל הצדיק לרעוד, ואמר בקול: "חס ושלום, לי הקדוש ברוך הוא אף פעם לא עשה רע, לי עשה הקדוש ברוך הוא רק טוב". וציווה להאיש שירחץ את ידיו במים, ויאמר שלוש פעמים: "הקדוש ברוך הוא עשה לי טוב".
וכשישב הרב הקדוש רבי אהרון מבעלזא זי"ע שבעה אחר אחיו הקדוש רבי מרדכי מבילגורייא זי"ע, בא לנחמו הרבי מגור בעל ה"בית ישראל" זי"ע, וכשאמר: "המקום ינחם אתכם" וכו', הפטיר: "און דער רבי זאל מער נישט וויסען פון קיין צער" (הרבי כבר לא ידע אף פעם מצער). נרעד מאוד מאוד ואמר: "חס ושלום, חס ושלום, חס ושלום, איך האב קיינמאל נישט געוואוסט פון קיין צער" (אף פעם לא ידעתי מצער).
אשר בנחל חלק סט מכתב יד תרסח
