בשו"ת אשר בנחל חלק מז' מכתב ח' תקפח. מופיע מכתב ובו מספר כ"ק מוהרא"ש זי"ע מהיכן נוסד המנהג שבו בחצרות החסידים נהוג לסעוד סעודה שלישית ברוב עם, ושרים ניגוני סעודה שלישית ומדברים בדברי תורה.
קראו ותחי נפשכם.
מנהג ישראל מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע להתאסף בסעודה שלישית, על פי מעשה שהיה.
הבעל שם טוב הקדוש זי"ע עבד את הקב"ה בדבקות עצומה, ולא הסיח דעת ממנו יתברך כרגע, (עד שהצדיק הקדוש רבי מנחם מנדל מויטבסק זי"ע, שטמון בטבריה אמר: היה דבר ה' אל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, כי היה גדול כאחד הנביאים, דבוק באין סוף ברוך הוא).
פעם אחת ראה יהודי פשוט מסתובב בעת סעודה שלישית ומחפש מנין, והנה מצא הלה יהודי אחד וביקשו להצטרף למניין, מצא עוד יהודי וביקשו להצטרף גם כן, והנה פגש הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ולא הכירו ואמר לו: ר' איד, אני צריך מנין, ונכנס הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ומה ראה? שהיהודי הזה נותן לכל אחד לחם משנה, ונוטלים ידיים ואוכלים סעודה שלישית, ואחר כך מתחילים לשיר, עד שהגיע הזמן וברכו ברכת המזון והתפללו ערבית.
שאל הבעל שם טוב הקדוש את היהודי: מדוע כל כך חשוב היה לך, שיהיה מניין בעת סעודה שלישית? וענה ואמר: ידוע, אשר קודם שיוצאת הנשמה מזה העולם, זו זכות גדולה שנמצא שם מניין, כי חכמינו הקדושים אומרים (סנהדרין לט.): על כל בי עשרה שכינתא שריא, ומאוד מקפידים על כך ובפרט צדיקים.
והנה בשבת מקבל כל יהודי נשמה יתרה, ובמוצאי שבת מאבד אותה ויוצאת ממנו, ולכן אני רוצה שהנשמה תצא בנוכחות מניין. ומאז כששמע דבר זה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, תיקן בין תלמידיו, שבעת סעודה שלישית יתקבצו יחד.
וכן נוהגים החסידים בכל הדורות, שמקפידים בסעודה שלישית לשבת בצוותא, ומדברים אז דיבורי תורה, ומספרים סיפורי צדיקים, ונזכרים בעבר.
