שאלה: מה נאמר באמת בשיחה של רבנו ז"ל שכשאוכלים מרור בפסח צריכים לזכור מחורבן בית המקדש?
זה לא שיחה בשיחות הר"ן, זה שיחה בעל פה, והשיחה מוטעית (כפי שהציג המאזין בפני מוהרא"ש), השיחה הולכת כך, שרבנו ז"ל אמר בשעה שאוכלים מרור, אז כבר צריכים לזכור גם על חורבן בית המקדש, זאת אומרת בשעה שאנחנו אוכלים את המרור, הרי זה מר מאוד, עלינו גם לחשוב על תשעה באב, חורבן בית המקדש.
ובאמת זה סעיף בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תכח' סעיף ג') כתוב שם: הסימן לקביעת המועדים הם בסוד א"ת ב"ש, זאת אומרת אם אנחנו לוקחים את האל"ף בי"ת, לוקחים את האל"ף הראשונה, והתי"ו האחרונה זה א"ת, בי"ת האות השניה שי"ן האות האחד לפני האחרונה, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק.
אז הולך כך א"ת אל"ף ביום ראשון של פסח אז יצא תמיד תשעה באב, ביום שני יצא שבועות, וזה א"ת אל"ף של פסח יהיה אז תי"ו תשעה באב, ולכן השנה יוצא אל"ף דפסח יום ראשון, אז תשעה באב יוצא גם כן ביום ראשון, וכבר נזכור באכילת מרור על התשעה באב, ולבקש אז על בנין בית המקדש, ואותו דבר בי"ת מתי שיוצא יום שני של פסח אז יוצא שבועות, חג השבועות יהיה ביום שני, וגימ"ל ג"ר, מתי שיום שלישי של פסח, אז יהיה ראש השנה, ולכן הוא (המאזין) לא שמע טוב את השיחה, והשיחה הוא בדיוק להפך, בשעה שאנחנו אוכלים מרור שלא נשכח מחורבן בית המקדש, ונבקש כבר אז על בנין בית המקדש.
וכן אמר רבנו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רא'): שבפסח צועקין בהתפלה כמובא על פסוק: "קול נתנו בבית ה' כיום מועד", 'כקל עמא דמצלין בחגא דפסחא', וזה פסוק שנמצא ב'איכה', שאז קול נתנו בבית הוי"ה כיום מועד, כי היה חורבן בית המקדש, אז רואים שיש קשר בין חג הפסח שאז בליל הסדר, שאנחנו יושבים ואוכלים מצה, עלינו להזכיר את עצמנו שהיה לנו בית המקדש והקרבנו את קרבן הפסח, ועכשיו אנחנו רחוקים מזה, וזה עכשיו עת רצון לבקש על בנין בית המקדש.
