לבעל שם טוב הקדוש זי"ע היה משרת שעזר לו. וכידוע אצל הרבי כל דבר היה בכוונה תחילה, אפילו מקום הנחת נעליו קודם השינה וכו'.
והנה המשרת טאטא את חדרו של הצדיק, וראה את הנעלים מונחות באיזה מקום ורצה להזיזם, אבל תכף התיישב בדעתו, שאם הצדיק הניח את הנעלים שם – הייתה לו בזה כוונה, בכן טאטא סביבן ולא נגע בהן. ותכף כשהתעורר הצדיק, שאלו: "נגעת בנעליי"? והשיב המשרת בשלילה.
ענה ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש שלוש פעמים באידיש: "תאריך ימים, תאריך ימים, תאריך ימים".
ובין כך נסתלק הבעל שם טוב הקדוש זי"ע. ופעם אחת היה יהודי עובר אורח, שחיפש מקום להתארח בו. ופגש יהודי אחר ושאלו: "האם אוכל להתארח בביתך הלילה, כי אינני מקומי", והשיבו היהודי בחיוב ובהארת פנים.
ותכף כשנכנס, ראה אדם זקן שוכב במיטה, והמארח צעק על הזקן: "קום כבר, ישנת דייך" וכו' וכו'. האורח לא יכול היה לסבול דבר זה, ואמר: "הלא זה אביכם, וכיצד תדברו אליו כך?!" והחל המארח לשחוק: "אין זה אבי, זהו בני". ואיך יתכן? האב היה נראה מעיר והבן מבוגר. וענה ואמר המארח: "אני בן מאה שנה, ובני בן שמונים ושתיים".
והאורח התפלא מאוד ואמר: "כיצד זכיתם לזה, הלא אתם נראים כבני חמישים?" ענה ואמר המארח: "אני הייתי המשרת של הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, וכך וכך היה הסיפור, ונזהרתי לעשות אך ורק את רצונו, וברכני באריכות ימים שלוש פעמים". למדים מכאן, אפילו בדבר פעוט שרק מצייתים את הצדיק, לא מפסידים כלל וכלל, אלא זוכים לאריכות ימים ושנים, זה כוח הברכה של צדיק!
ואותו סיפור מספרים על הצדיק הקדוש רבי מאיר מפרימשלאן, היה לו גבאי, שהיה מאוד מסור אליו, בלב ובנפש ממש, ושמר עליו כפי ששומרים על בבת עיניים, ובכל פעם עשה לו נחת רוח גדול מאוד.
פעם בעת שמחה וחדווה של רבי מאיר מפרימשלאן זי"ע, אמר לגבאי: "מאיר נותן לך מאה". וחזר על זה שלושה פעמים. ולא הבין הגבאי את משמעות הדברים. ובין כך נסתלק הצדיק רבי מאיר, והיהודי הגבאי הזה האריך ימים ושנים בדיוק מאה שנה. וכך הרבה אנשים מספרים, שעשו נחת רוח לצדיקים, וזכו לדברים יפים.
אשר בנחל חלק פב מכתב י"ז תתקכג
