מה אומר לך! רבנו ז"ל מגלה לנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן ה') : העיקר הוא אמונה, וצריך לחפש ולבקש בעצמו איך הוא אוחז באמונה, כי יש סובלי חלאים, שעיקר הסבל שלהם זה רק בשביל חסרון אמונה, כי המאמין האמיתי, שמאמין בו יתברך, שהכל ממנו יתברך, והוא חוזר אליו יתברך בתשובה שלמה, אז מיד יתפרדו ממנו כל פועלי אוון (תהילים צב, י), ושום דבר לא יקרה לו, אבל האמונה צריכה להיות ברורה ומזוככת לגמרי, בלי שום ספק ספיקא וכו'.
ומסופר, שפעם הביאו סגי נהור, לא עלינו, אל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, והתחיל לבכות: "רבי, ראו באיזה מצב אני נמצא, אבדתי את הראיה, ובביתי צר ומר לי עד מאוד, יש לי צער גידול בנים וכו', הם מציקים ומצערים אותי וכו', מה אני עושה?" אמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: "תן לי את ידך", ונתו לו את ידו, והכניסה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ידו בידו, ואמר לו: "הנה הכנסתי לך משהו ביד, אתה מאמין בזה?" ענה הסגי נהור: "כן, אני מאמין", אז אמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: "תקח את זה לביתך, ותבשל מים ותשתה, ותהיה לך רפואה שלמה", וכן עשה. סגר את ידו עד שבא אל ביתו, ופתח ידו, והכניסה במים, ובישל את המים, ומרוב אמונה פשוטה שהייתה לו בדברי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שתה את המים ונתרפא, והתחיל לראות כאחד האדם [ובאמת לא היה בידו כלום, רק כך אמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שמכניס לו משהו ביד, ושיחזיק את זה עד שיבוא אל ביתו וכו'], רואים מזה מהי אמונה פשוטה, מה זו אמונת חכמים, שכל כך האמין בדברי הצדיק הקדוש, עד שהתרפא לגמרי. וזה מה שרבנו ז"ל אמר, שיש בני אדם שסובלים חלאים, ועיקר הסבל שלהם מפני חסרון אמונה.
וכן סיפר הגאון הצדיק רבי שניאור זלמן זי"ע בעל "תורת חסד", שהיה גאון עצום, והיה תלמידו של ה'צמח צדק' זי"ע, ובסוף ימיו זכה לעלות ולהתיישב בארץ ישראל.
פעם ראה זקן עולה על השולחן ורוקד כילד צעיר בכוח עצום: "אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו", והייתה פליאה בעיני כל – מה היה לו לזקן הזה שכל כך רוקד?! ולכן כשהפסיק, ניגש אליו ושאלו: "תגידו לי ולשמחה מה זו?" ענה ואמר לו הזקן: "אתם רואים אותי? אני הייתי עיוור, והוליכו אותו על הרחוב כנהוג, ופתאום אני שומע רעש גדול אנשים רצים וכו', ושאלתי את המוליך – 'מה קורה שם'? ענה ואמר: 'הנה הצדיק הקדוש רבי שלמה מקארלין זי"ע, תלמיד המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע הולך, ורצים אחריו אנשים שיברך אותם', עניתי ואמרתי לזה שמלווה אותי: 'תעשה עמי חסד ותולכני אליו', והבאני אל הצדיק, והתחלתי לבכות, ואמרתי: 'רבי, מה יהיה עמדי, אני סגי נהור, ועולם חשוך בעדי', וכו' וכו', ענה הצדיק: 'תאמר לי, אתה מאמין בו יתברך, שהוא יוצר המאורות'? עניתי: 'בוודאי'. ושוב שאל אותי הצדיק: ' אתה מאמין בו יתברך, שהוא יוצר המאורות?' עניתי ואמרתי: 'בוודאי', והתחיל ללטף את פני ואת עיני, ופתאום התחלתי לראות כאחד האדם, ובכל פעם שאני נזכר מזה, אני נותן תודה להקדוש ברוך הוא שהבאני אל צדיק קדוש כזה".
וסיים הזקן: 'האם איני צריך לרקוד?!' רואים מזה מה זה צדיק! ומה זו אמונת חכמים.
אשר בנחל חלק פח מכתב יט תקמח
